רוקפידיה: שנת 1967 של הרולינג סטונס

האלבום Between the Buttons של הרולינג סטונס יצא ב-20 לינואר 1967. אמנם בעיני מיק ג'אגר מדובר באחד האלבומים הפחות טובים של הלהקה אך בעיני מעריצים רבים זהו אחד האלבומים הטובים שיצאו ללהקה בשנות השישים.

[one_third][box type="shadow" align="alignright"]כתבה זו היא שיתוף פעולה בין רדיו אוממו לבין עמוד 'קרוב לקצה' בפייסבוק. הכתבה באדיבות נועם רפפורט.[/box][/one_third]

מבחינה מוזיקלית מדובר באלבום שהעביר את הסטונס שלב אחד קדימה. בתקופה זו כבר היו לחברי הלהקה חיים של כוכבי רוק עשירים: הם עברו להתגורר בבתים מפוארים באנגליה והתרועעו עם אנשים מהמעמד העליון. מסעי ההופעות שלהם היו רווחיים והיו מלווים תמיד בהיסטריית הערצה. לעובדה זו תרם אלבומם הקודם, Aftermath והסינגל הידוע [lightbox full="https://youtube.com/watch?v=MEWYOt3bxNI" title="Paint It Black"]Paint It Black[/lightbox] שהיו להצלחה אדירה.

באמצע סיבוב ההופעות של הלהקה בארה"ב, עצרו חבריה בהוליווד לתשעה ימי הקלטות באולפני RCA, שם הקליטו כמה משירים לאלבום Between the Buttons ואת שאר החומר (ולמעשה את רובו) הקליטו באולפני Olympic שבלונדון. כשהסתיימו ההקלטות לאלבום היה ברור לכולם שהאלבום הזה התרחק משורשי הבלוז בהם הסטונס היו נטועים עד כה. באלבום זה נטתה הלהקה בבירור לכיוון מוסיקת פופ.

אחרי הקלטת האלבום, חברי הלהקה היו תשושים לגמרי אחרי שלוש שנים של עבודה יום יומית מפרכת, קית' ריצ'ארדס הודה מאוחר יותר שהאלבום הזה נוצר מבחינתו ללא חשק בגלל שהרגיש תשוש למדי. אך מעריצים רבים לא חושבים כמוהו. האווירה הנסיונית עם הניחוח האנגלי הביאה לתוצאה טובה מאוד לאוזניים ובאלבום ניתן למצוא כמה שירים מצויינים כמו Connection, Miss Amanda Jones ועוד. הגירסה האמריקאית של האלבום ויתרה על השירים Back Street Girl ו-Please Go Home לטובת שני הלהיטים Let's Spend The Night Together ו-[lightbox full="https://youtube.com/watch?v=eYx_NfnoHL8" title="Ruby Tuesday"]Ruby Tuesday[/lightbox] (שיצאו באנגליה על גבי תקליטון בנפרד לאלבום).

ביל ווימן, בסיסט הלהקה, כתב בספרו האוטוביוגרפי (שנקרא Stone Alone) שבאלבום הזה התרכזו חברי הסטונס לראשונה באולפן על מנת ליצור אלבום שלם ולא אסופת שירים. למרות כל זאת החל להיווצר קרע בין חברי הלהקה, ככל הנראה בשל כניסת הסמים הקשים לסצנה, שלימים יהיה זה בריאן ג'ונס שיהפוך לקורבן העיקרי.

אבנים סטלניות
עטיפת האלבום Between the Buttons

לצורך צילום עטיפת האלבום התקבצו חברי הלהקה עם שחר בהייד פארק בלונדון. הצלם, ג'רד מנקוביץ, מרח וזלין על עדשת מצלמתו ותפס בתמונה את חברי הלהקה במצב של עירפול מהקימה המוקדמת. רק קית' ריצ'ארדס נראה רענן – וזה בגלל שלא הלך כלל לישון בלילה שלפני הצילום. בריאן ג'ונס נראה על צילום העטיפה כשהוא מחייך בצורה סטלנית עם עיניים נפוחות ולא ממוקדות. התמונה בהחלט שיקפה את המצב של הסטונס בתקופה ההיא, שבריאן ג'ונס עוד היה חבר חשוב בלהקה אך בשלבים ראשונים הזה של איבוד קשר עם העולם.

הצד האחורי של העטיפה הכיל [lightbox full="http://ring.cdandlp.com/grigo/photo_grande/114754586-2.jpg" title="כל הכבוד לצ'ארלי על הציור"]ציור מאת צ'ארלי ווטס[/lightbox], מתופף הלהקה. אנדרו לוג אולדהאם, מנהל הלהקה באותם ימים, ביקש ממנו להירתם למשימה הזו. במקביל, ההשפעה של אולדהאם (שגם הפיק את התקליטים בנוסף לניהול הלהקה) החלה להידלדל. חברי הלהקה לא סבלו את ההפקה שלו, שהייתה שטופה באפקט ה-Reverb (סוג של הד על הצליל). הסטונס ראו בנסיונותיו אלה לנסות להידמות למפיק-העל פיל ספקטור אך ללא הצלחה.

את המהדורה האנגלית פתח השיר Yesterday's Papers, שהוא השיר הראשון שמיק ג'אגר כתב אי פעם עבור הסטונס. הגירסה האמריקנית נפתחת עם השיר Let's Spend The Night Together. ג'אגר כתב את המילים אחרי הלילה הראשון שבילה עם מריאן פייתפול במלון בבריסטול, ריצ'ארדס הלחין את השיר במקור על פסנתר ולכן הפסנתר כאן הוא הכלי המוביל. ריצ'ארדס והמעבד ג'ק ניטשה (שעבד פה ושם עם הסטונס) מנגנים בהקלטת השיר על הפסנתר בשני ערוצים נפרדים.

מיק ג'אגר מגלגל עיניים בתוכנית של אד סאליבן

השיר עצמו גרם למבוכה בתוכנית הטלוויזיה של אד סאליבן. אחרי הופעתה הראשונה של הלהקה בתוכניתו בשנת 1964 אמר סאליבן שהוא לא מעוניין שיופיעו אצלו יותר לעולם. כמובן שהם הגיעו שוב ב-1965. אך כשהגיעו לתוכניתו ב-1967, דרש סאליבן מג'אגר שישנה את המילים של השיר ל-Let's Spend Some Time Together. הסטונס סירבו אך סאליבן הצהיר שללא השינוי הם לא יופיעו בתוכניתו. הסטונס התקפלו ובמהלך החזרות לתוכנית נתקעו מפיקי התוכנית לכל אורך היום מול פרצופו של ג'אגר והזכירו לו בתקיפות לשיר עם המילים החדשות.

הנקמה הקטנה של ג'אגר הגיעה בצילום הקטע. לאורך השיר הוא נראה מגלגל את עיניו בליגלוג בכל פעם שהוא שר את השורה המתוקנת. גם הציניות נשמעת ברורה בשירה. עד היום, נחשבת הסצנה הזו למאבק ברור בין הדור הצעיר והתוסס (הסטונס) לדור המבוגר והמיושן (אד סאליבן).

השיר נחשב כה שערורייתי בזמנו עד ששדרנים רבים ברדיו העדיפו את הצד השני של התקליטון – השיר Ruby Tuesday, שיר על חופש אמיתי שהתאים לתקופת האהבה החופשית. ריצ'ארדס כתב אותו בהשראת האקסית שלו, לינדה קית'. ריצ'ארדס עזב את לינדה לטובת סיבוב הופעות בעולם וכשחזר הוא גילה אותה במצב אחר לגמרי – מכורה ל-LSD, כמו כל שאר סצנת הרוק'נ'רול בלונדון, שהשתנתה מאוד מאז עזב אותה בפעם האחרונה. ריצ'ארדס הרגיש שאהובתו חמקה מידיו בשל שינוי האווירה הכללית וזהו גם אחד השירים היחידים של הסטונס עד 1980 בהם ריצ'ארדס כתב לבדו את המילים.

אז הגיע השינוי גם למיק ג'אגר, שהחליט לעזוב את [lightbox full="http://i.dailymail.co.uk/i/pix/2012/09/29/article-0-15415458000005DC-476_634x449.jpg" title="כריסי שרימפטון ומיק ג'אגר בני ה-19"]כריסי שרימפטון[/lightbox] מלאת המייק-אפ והריסים המודבקים לטובת [lightbox full="http://kinoimages.files.wordpress.com/2013/05/marianne-faithfull-mik-jagger-and-alain-delon.jpg" title="אלן דלון, מיק ג'אגר ומריאן פייתפול"]הזמרת היפהפייה מריאן פייתפול[/lightbox]. כמו שאמר דילן קצת לפני כן: "הזמנים אכן השתנו".

פרסומת גרמנית לסופרמרקט מראה את כל מה שטוב אצלם

Supergeilבעוד רשתות המזון בארץ נאבקות על כל לקוח לקראת פסח, עלתה בגרמניה פרסומת ויראלית מתעתעת חושים לרשת הסופרמרקטים Ekeda.

בזמן שאנשי השיווק המקומיים אצלנו עדיין מחפשים דמויות פשוטות, עממיות ומצחיקות-בשקל כדי לשדר לצופים שבסך הכל הם רק ירוויחו מהקנייה, לקחה הרשת הברלינאית פרנזטור בשם פרידריך ליכטנשטיין, מוזיקאי שרמנטי עב-כרס בן 58 שיוצר להיטי מינימל טכנו בזמנו החופשי.

את השם של שיר הנושא "Supergeil" אפשר לתרגם כ-"סופר-מחרמן" וגם "סופר-קול", בקיצור – כל מה שסופרמרקט לא אמור להיות. זה בדיוק ממשיך את הגישה של שימוש בסקס בטלוויזיה הגרמנית כמשהו שקיים ומקובל כבר דורות.

אם בעבר מיטב נערי ישראל היה מתגנבים בלילה לסלון כדי לצפות [lightbox title="רק שההורים לא יתפסו אותנו" full="http://youtube.com/watch?v=RZeQ-b1z_6c&hd=1&iv_load_policy=3"]באיזה ציץ חצוף בשידורי "טוטי פרוטי" ב-RTL[/lightbox], היום אפשר למצוא בפריים טיים הגרמני תוכנית כמו "Mieten, Kaufen, Wohnen" ("להשכיר, לקנות, לחיות") – סוג של תוכנית שיפוצים בה ניתן לכל משתתף סכום של 800 דולרים כדי לבנות את חדר חלומותיו. בתוכנית האחרונה השתתפה כוכבת פורנו מתחילה בת 21, שרצתה להגשים חלום ולעצב חדר סקס מיוחד כדי לשדר ממנו את תוכנית האינטרנט שלה.

בתמונות האלה אין אפילו אישה אחת

הנה אלבום תמונות מהתחרות האחרונה של "מיס טיפאני" שנערכה לפני מספר ימים בתאילנד. לכאורה הכל כרגיל – קבוצת בחורות צעירות ויפות שעומדות להגשים את עצמן בעולם האופנה התאילנדי. הקאץ'? כולן כאן גברים.

מדורת השבט – הגירסה האמיתית

הכל החל בשנת 2009 בנסיעת רכבת של 7 שעות מהעיר ברגן לאוסלו לכבוד ציון 100 שנים להנחת מסילת הברזל. ברשת NRK, רשות השידור של נורווגיה, החליטו להרים הפקה בשם "Bergensbanen" – שידור חי של המסע ללא הפסקה ובלי פרסומות. לכאורה הרעיון פשוט – צוות השידור העביר וידאו רציף מחלון הקטר, ללא שינוי מצלמה או קריינות, בזמן שהרכבת חצתה דרך מנהרות אפלות, הרים מכוסים שלג ועמקים מעורפלים. השידור היה הצלחה אדירה – יותר ממיליון נורווגים, כמעט 20% מכלל האוכלוסיה, התיישבו מול הטלוויזיה כדי לצפות במשדר.

מאז אותו שידור, הפך מושג ה-"Slow TV" לעוגן של השידור הציבורי בנורווגיה. בשנת 2011, יותר מחצי מתושבי המדינה צפו בשלב כלשהו בשידור רצוף באורך 134 שעות של שיט ספינת תענוגות בחופה המזרחי של נורווגיה. מוקדם יותר באותה שנה שידרה הרשת 18 שעות רצופות של דגי סלמון שוחים נגד הזרם.

שני ספיישלים ששודרו בשנה שעברה כבר נכנסו לפנתיאון: הראשון היה שידור בן 100 שעות של משחקי שח בהשתתפות מגנוס קרלסן, מי שנחשב לגדול שחקני השח הנורווגים ולא מוכר לאף אחד אחר. והשני, שהפך כבר לקלאסיקה, הוא שידור חי באורך 12.5 שעות בשם "מדקה לדקה – כבשה לסוודר" בו עקבו המצלמות אחרי גזיזת צמר כבשים וסריגתו, כשכל האירוע הביזארי הזה מלווה בפאנל מומחים שניתח כל צעד.

אבל הנורווגים לא מתלוננים על היצע התוכניות, להיפך, נראה שהם ממש מתענגים עליהן. "זה נותן לך אפשרות להתעמק בפרטים, לרדת יותר עמוק לתוכן המשודר", סיפרה אחת מהמכורות לז'אנר לכתב אוממו.

משוגעים הנורדים האלה
נורווגים צופים במדורה בוערת בטלוויזיה
תוכנית נוספת שסחפה אחריה מסה של צופים הייתה "לילה של מדורה לאומית" – שידור רצוף בן 12 שעות בו עקבו הצופים אחר גזעי עץ שנחתכים ומתווספים למדורה. לראשונה שותף הקהל באופן אינטראקטיבי גם בעמוד הפייסבוק של התוכנית והתבקש להציע זויות ומיקומים להנחת הקרש הבא. "לא יכולתי לישון מרוב התרגשות", כתב אחד הצופים באתר, "מחכה בקוצר רוח למדורה הבאה".

"תוכניות Slow TV מביאות לידי ביטוי את היכולת של הנורווגים לשרוד את החורף הקשה בתוספת גאווה לאומית", אמרה ליסה-מיי ספסויי, מי שהפיקה את משדר הסריגה ועומדת לייצא לארה"ב, גרמניה ובריטניה את רעיון ה-Slow TV. "כל שאר התוכניות רק נעשות מהירות יותר ותזזיתיות מדי. אנחנו החלטנו לשנות את התבנית, אצלנו האנשים יצליחו לסיים משפט".

טיז מהאייטיז: The Jam – Town Called Malice

thejamהיום לפני 32 שנים (1982) נכנס היישר למקום הראשון במצעד האנגלי "עיר ושמה רשע", הסינגל הנהדר של הג'אם בהנהגתו של פול וולר, שלקוח מהאלבום השישי והאחרון שלהם "המתנה". השיר שהה במקום ה-1 שלושה שבועות ו-וולר סיפר שהוא כתב אותו בעקבות חוויותיו כנער מתבגר בעיר ווקינג, עיר מעמד ביניים של פועלים קשי יום באנגליה.

הסינגל יצא כשעליו שני שירי צד א', יחד עם השיר "Precious", מה שעורר את כעסה של חברת התקליטים EMI ששיר שיצא אצלה, "זהוב חום" של החונקים, נתקע במקום ה-2 במצעד המבוסס על מכירות ולא הצליח להגיע למקום ה-1 במצעד בגלל היתרון שלא הוגן לטענתם שיש בסינגל שכולל שני שירים.

[box type="shadow" align="aligncenter" ]זהו שילוב פעולה בין רדיו אוממו לבין עמוד 'כמה זמן לא שמעתי את השיר הזה מהאייטיז' בפייסבוק.
הם כותבים ומזכירים, אנחנו משדרים.[/box]

המצלמה שנפלה ממטוס ושרדה כדי לספר

מספר דקות לפני שצנחן מסוים עמד לקפוץ ממטוס, נשמטה מידיו מצלמת ה-GoPro. למרבה ההפתעה שרדה המצלמה את כל הדרך עד פני כדור הארץ, שם נמצאה ע"י חזרזיר סקרן.

בעל החווה העלה את הוידאו ליוטיוב וסיפר שעל פי תאריך הצילום, שכבה המצלמה בבוץ במשך 8 חודשים עד שנמצאה על ידו. הוידאו צובר תאוצה בשעות האחרונות ועומד כרגע על קצת יותר מ-1,160,000 צפיות.

טיז מהאייטיז: OMD – Souvenir

OMDיש הרבה קלאסיקות שכוחות מהאייטיז, אבל אין הרבה שירים שנחשבים היום בעיני לא מעט אנשים כסוג של "הימנון אייטיזי" למרות שהם לא נחשבו ככאלה בזמן שהם צעדו במצעדים. אחד כזה הוא "מזכרת" של "תמרונים תזמורתיים בחשכה", שלקוח מהאלבום ה-3 של הצמד המצויין הזה מ-1981, "אדריכלות ומוסר". לי אישית מספיקים הצלילים הראשונים שלו כדי להיזרק לתחילת העשור, לעידן הגל החדש והניו-רומנטיקס, כשכמעט כל שיר מהז'אנר הזה היה פנינה שהקדימה את זמנה.

[box type="shadow" align="aligncenter" ]זהו שילוב פעולה בין רדיו אוממו לבין עמוד 'כמה זמן לא שמעתי את השיר הזה מהאייטיז' בפייסבוק.
הם כותבים ומזכירים, אנחנו משדרים.[/box]

פרסומת מבריקה: 6 סצנות מפורסמות בשוט אחד

פרסומת מצויינת לעיתון ה-Sunday Times הבריטי מציגה שישה אובייקטים מפורסמים המגולמים על ידי אותו שחקן בתוך שוט אחד.

פרסומת מבריקהתוך 50 שניות תראו איש אחד הופך לפסל האיש החושב, הפוסטר של פורסט גאמפ, הפתיח של Mad Men, החיבור האלוהי מהקפלה הסיסטינית, השוט הידוע מתוך "כלבי אשמורת" ולסיום את הלוק האייקוני של דאפט פאנק.

מומלץ מאוד לראות גם את [lightbox full="http://vimeo.com/85527061" title="הסרטון מאחורי הקלעים"]הסרטון מאחורי הקלעים[/lightbox] שמציג את הטיימינג המיוחד של הצלם וכל אנשי הצוות שהופך לסוג של ריקוד ומייצר פרסומת מבריקה.

האיש שבנה את המטוס מנייר המושקע בהיסטוריה

מעצב בשם לוקה איאקוני-סטויארט הקדיש 5 שנים מחייו כדי ליצור רפליקה מדהימה מנייר בגודל 1:60 של המטוס 777-300ER שייך לחברת אייר אינדיה.
בשלב מסויים הוא נהיה כל כך אובססיבי לבניית הדגם, שהחליט לעזוב את הלימודים כדי לסיים את הפרוייקט.

כל החלקים במטוס כולל המנוע, הדלתות, הכסאות והמטבחון נבנו בדיוק מושלם למטוס המקורי ואפילו הגלגלים יכולים לצאת ולהכנס. כדי להוסיף לסיזיפיות, סיפר לוקה כי השתמש רק בנייר קרטון ודבק לכל אורך הפרוייקט.

את המשך הפרוייקט, כולל צביעת החלקים שמתרחשת ממש בימים אלה, תוכלו למצוא בעמוד ה-Flickr של הבחור המוכשר והמשועמם.