Between The Buttons

רוקפידיה: שנת 1967 של הרולינג סטונס

האלבום Between the Buttons של הרולינג סטונס יצא ב-20 לינואר 1967. אמנם בעיני מיק ג'אגר מדובר באחד האלבומים הפחות טובים של הלהקה אך בעיני מעריצים רבים זהו אחד האלבומים הטובים שיצאו ללהקה בשנות השישים.

[one_third][box type="shadow" align="alignright"]כתבה זו היא שיתוף פעולה בין רדיו אוממו לבין עמוד 'קרוב לקצה' בפייסבוק. הכתבה באדיבות נועם רפפורט.[/box][/one_third]

מבחינה מוזיקלית מדובר באלבום שהעביר את הסטונס שלב אחד קדימה. בתקופה זו כבר היו לחברי הלהקה חיים של כוכבי רוק עשירים: הם עברו להתגורר בבתים מפוארים באנגליה והתרועעו עם אנשים מהמעמד העליון. מסעי ההופעות שלהם היו רווחיים והיו מלווים תמיד בהיסטריית הערצה. לעובדה זו תרם אלבומם הקודם, Aftermath והסינגל הידוע [lightbox full="https://youtube.com/watch?v=MEWYOt3bxNI" title="Paint It Black"]Paint It Black[/lightbox] שהיו להצלחה אדירה.

באמצע סיבוב ההופעות של הלהקה בארה"ב, עצרו חבריה בהוליווד לתשעה ימי הקלטות באולפני RCA, שם הקליטו כמה משירים לאלבום Between the Buttons ואת שאר החומר (ולמעשה את רובו) הקליטו באולפני Olympic שבלונדון. כשהסתיימו ההקלטות לאלבום היה ברור לכולם שהאלבום הזה התרחק משורשי הבלוז בהם הסטונס היו נטועים עד כה. באלבום זה נטתה הלהקה בבירור לכיוון מוסיקת פופ.

אחרי הקלטת האלבום, חברי הלהקה היו תשושים לגמרי אחרי שלוש שנים של עבודה יום יומית מפרכת, קית' ריצ'ארדס הודה מאוחר יותר שהאלבום הזה נוצר מבחינתו ללא חשק בגלל שהרגיש תשוש למדי. אך מעריצים רבים לא חושבים כמוהו. האווירה הנסיונית עם הניחוח האנגלי הביאה לתוצאה טובה מאוד לאוזניים ובאלבום ניתן למצוא כמה שירים מצויינים כמו Connection, Miss Amanda Jones ועוד. הגירסה האמריקאית של האלבום ויתרה על השירים Back Street Girl ו-Please Go Home לטובת שני הלהיטים Let's Spend The Night Together ו-[lightbox full="https://youtube.com/watch?v=eYx_NfnoHL8" title="Ruby Tuesday"]Ruby Tuesday[/lightbox] (שיצאו באנגליה על גבי תקליטון בנפרד לאלבום).

ביל ווימן, בסיסט הלהקה, כתב בספרו האוטוביוגרפי (שנקרא Stone Alone) שבאלבום הזה התרכזו חברי הסטונס לראשונה באולפן על מנת ליצור אלבום שלם ולא אסופת שירים. למרות כל זאת החל להיווצר קרע בין חברי הלהקה, ככל הנראה בשל כניסת הסמים הקשים לסצנה, שלימים יהיה זה בריאן ג'ונס שיהפוך לקורבן העיקרי.

אבנים סטלניות
עטיפת האלבום Between the Buttons

לצורך צילום עטיפת האלבום התקבצו חברי הלהקה עם שחר בהייד פארק בלונדון. הצלם, ג'רד מנקוביץ, מרח וזלין על עדשת מצלמתו ותפס בתמונה את חברי הלהקה במצב של עירפול מהקימה המוקדמת. רק קית' ריצ'ארדס נראה רענן – וזה בגלל שלא הלך כלל לישון בלילה שלפני הצילום. בריאן ג'ונס נראה על צילום העטיפה כשהוא מחייך בצורה סטלנית עם עיניים נפוחות ולא ממוקדות. התמונה בהחלט שיקפה את המצב של הסטונס בתקופה ההיא, שבריאן ג'ונס עוד היה חבר חשוב בלהקה אך בשלבים ראשונים הזה של איבוד קשר עם העולם.

הצד האחורי של העטיפה הכיל [lightbox full="http://ring.cdandlp.com/grigo/photo_grande/114754586-2.jpg" title="כל הכבוד לצ'ארלי על הציור"]ציור מאת צ'ארלי ווטס[/lightbox], מתופף הלהקה. אנדרו לוג אולדהאם, מנהל הלהקה באותם ימים, ביקש ממנו להירתם למשימה הזו. במקביל, ההשפעה של אולדהאם (שגם הפיק את התקליטים בנוסף לניהול הלהקה) החלה להידלדל. חברי הלהקה לא סבלו את ההפקה שלו, שהייתה שטופה באפקט ה-Reverb (סוג של הד על הצליל). הסטונס ראו בנסיונותיו אלה לנסות להידמות למפיק-העל פיל ספקטור אך ללא הצלחה.

את המהדורה האנגלית פתח השיר Yesterday's Papers, שהוא השיר הראשון שמיק ג'אגר כתב אי פעם עבור הסטונס. הגירסה האמריקנית נפתחת עם השיר Let's Spend The Night Together. ג'אגר כתב את המילים אחרי הלילה הראשון שבילה עם מריאן פייתפול במלון בבריסטול, ריצ'ארדס הלחין את השיר במקור על פסנתר ולכן הפסנתר כאן הוא הכלי המוביל. ריצ'ארדס והמעבד ג'ק ניטשה (שעבד פה ושם עם הסטונס) מנגנים בהקלטת השיר על הפסנתר בשני ערוצים נפרדים.

מיק ג'אגר מגלגל עיניים בתוכנית של אד סאליבן

השיר עצמו גרם למבוכה בתוכנית הטלוויזיה של אד סאליבן. אחרי הופעתה הראשונה של הלהקה בתוכניתו בשנת 1964 אמר סאליבן שהוא לא מעוניין שיופיעו אצלו יותר לעולם. כמובן שהם הגיעו שוב ב-1965. אך כשהגיעו לתוכניתו ב-1967, דרש סאליבן מג'אגר שישנה את המילים של השיר ל-Let's Spend Some Time Together. הסטונס סירבו אך סאליבן הצהיר שללא השינוי הם לא יופיעו בתוכניתו. הסטונס התקפלו ובמהלך החזרות לתוכנית נתקעו מפיקי התוכנית לכל אורך היום מול פרצופו של ג'אגר והזכירו לו בתקיפות לשיר עם המילים החדשות.

הנקמה הקטנה של ג'אגר הגיעה בצילום הקטע. לאורך השיר הוא נראה מגלגל את עיניו בליגלוג בכל פעם שהוא שר את השורה המתוקנת. גם הציניות נשמעת ברורה בשירה. עד היום, נחשבת הסצנה הזו למאבק ברור בין הדור הצעיר והתוסס (הסטונס) לדור המבוגר והמיושן (אד סאליבן).

השיר נחשב כה שערורייתי בזמנו עד ששדרנים רבים ברדיו העדיפו את הצד השני של התקליטון – השיר Ruby Tuesday, שיר על חופש אמיתי שהתאים לתקופת האהבה החופשית. ריצ'ארדס כתב אותו בהשראת האקסית שלו, לינדה קית'. ריצ'ארדס עזב את לינדה לטובת סיבוב הופעות בעולם וכשחזר הוא גילה אותה במצב אחר לגמרי – מכורה ל-LSD, כמו כל שאר סצנת הרוק'נ'רול בלונדון, שהשתנתה מאוד מאז עזב אותה בפעם האחרונה. ריצ'ארדס הרגיש שאהובתו חמקה מידיו בשל שינוי האווירה הכללית וזהו גם אחד השירים היחידים של הסטונס עד 1980 בהם ריצ'ארדס כתב לבדו את המילים.

אז הגיע השינוי גם למיק ג'אגר, שהחליט לעזוב את [lightbox full="http://i.dailymail.co.uk/i/pix/2012/09/29/article-0-15415458000005DC-476_634x449.jpg" title="כריסי שרימפטון ומיק ג'אגר בני ה-19"]כריסי שרימפטון[/lightbox] מלאת המייק-אפ והריסים המודבקים לטובת [lightbox full="http://kinoimages.files.wordpress.com/2013/05/marianne-faithfull-mik-jagger-and-alain-delon.jpg" title="אלן דלון, מיק ג'אגר ומריאן פייתפול"]הזמרת היפהפייה מריאן פייתפול[/lightbox]. כמו שאמר דילן קצת לפני כן: "הזמנים אכן השתנו".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *