אם זו לא האהבה, זו הפצצה

לרגל יציאת אלבומו החדש של מוריסי, “Years of Refusal”, אנו מארחים את יוסף ויסמן בטור אורח על האמן שהוא הכי אוהב. אם גם אתם מעוניינים לכתוב על המוזיקה שלכם והאנשים מאחוריה, צרו קשר.

שבו ותשמעו סיפור

לו הייתי כותב שירים, הייתי כותב שירים של מוריסי

לפני כמה חודשים, המרצה שלי בקורס אנגלית נתנה לנו הרצאה בנושא שירה אנגלית בעת המודרנית. היא הציגה לנו סדרה ארוכה של משוררים, תוך הקראת והשמעת קטעים נבחרים, מ-ויליאם שייקספיר, דרך רוברט פרוסט, ועד בוב דילן.

התרגיל שקיבלנו באותו שיעור היה לבחור שיר שיש לו משמעות עמוקה עבורנו ולהסביר מדוע. החלטתי לבחור בשיר שכתב מוריסי בעת שהיה חבר בלהקת הסמית’ס – There Is a Light That Never Goes Out. הוא אולי לא שיר שנון, או בעל מבנה מתוחכם במיוחד. אין בו לשון נופל על לשון ומילים מוזרות. אבל בניגוד לכל שאר השירים שהיא הקריאה לנו, הוא היה שיר אמיתי.

[audio:http://www.omemo.co.il/radio/archive/the_smiths_-_there_is_a_light_that_never_goes_out.mp3]

המציאות כמגש

מי שלא הכיר אותי בימים שעוד לא ידעתי מיהו מוריסי, היה ודאי מופתע לגלות שהפעם הראשונה שבה שמעתי שיר של מוריסי הייתה רק לפני שנתיים, שכן אני שומע מוריסי, מזמזם מוריסי, חושב מוריסי ומדבר מוריסי לעיתים תכופות במיוחד. זה לא קורה הרבה לאנשים כמוני, שיש להם תשוקה למוזיקה טובה, שאמן מסוים תופס אותם עד שהם חייבים לחלוש על כל יצירותיו.

מוריסי והתינוק(ת?) על עטיפת האלבום החדש
מוריסי והתינוק(ת?) על עטיפת האלבום החדש
בעשור האחרון זה קרה לי רק פעמיים, והפעם השלישית הגיעה כשיום אחד השאילה לי עמיתה לעבודה את האלבום האחרון של הסמית’ס, Strangeways, Here We Come. מיד נפלתי בקסמיו של האלבום, והאזנתי לו רק שלוש פעמים, כדי שלא תעבור לי התחושה של “לעזאזל, אני חייב לקנות את זה”. אפילו לא דפדפתי בחוברת.

מוריסי הוא האדם שאני לא מכיר שאני הכי אוהב. למען האמת, אני אוהב את מוריסי יותר מאשר את רוב האנשים שאני מכיר כרגע. כי מוריסי, בניגוד לכל מה שנשקף אליי ממסך הטלוויזיה או מהרחוב, הוא אמיתי, טוטאלי וכנה. כולנו חושבים שהמוזיקה שמשמיעים היום מחורבנת, אבל רק מוריסי קורא לתלות את הדי-ג’יי.

הרבה חושבים שזה לא מוסרי לאכול בשר, אבל מוריסי מודיע שבשר הוא רצח. בימים שבהם כולם כל כך צבועים ומלוקקים, שהפוליטיקאים לא אומרים מילה בשביל לא לרדת בסקרים, והכוכבים הפופולאריים ביותר ידועים בכישרונם הגדול בכלום, אני מוצא מפלט אצל מוריסי. רבים לא אהבו את מרגרט תאצ’ר, אבל רק מוריסי שר על כך שהוא חולם לשים אותה בגיליוטינה. מוריסי לא ישקר לי ולא ימתיק לי את המציאות – הוא יגיש לי אותה בדיוק כפי שהיא, עם יריקה בעין. החיים הם דיר חזירים.

אהבה בלתי אפשרית

מוריסי מעולם לא התחתן, מעולם לא עשה ילדים, ובאופן כללי הוא משתדל להסתיר כל קשר רומנטי שהיה לו, אם בכלל. האם הוא סטרייט או הומו? מוריסי לא רוצה להיכלא באף אחת מן המוסכמות החברתיות האלו. אנחנו יודעים שמוריסי היה רוצה למצוא מישהו במועדון שממש יחבב אותו, אבל נמאס לו כבר להגיע לבד, לחזור לבד, לבכות ולרצות למות. האהבה שמוריסי רוצה היא בלתי אפשרית, ואילו האהבה שמוריסי מצליח להשיג היא פשרה קרירה. מצד אחד, “אני רוצה את זה שאני לא יכול להשיג, וזה מוציא אותי מדעתי” ו-“אתמול חלמתי שמישהו אוהב אותי”.

“מוריסי הוא האדם שאני לא מכיר שאני הכי אוהב. למען האמת, אני אוהב את מוריסי יותר מאשר את רוב האנשים שאני מכיר כרגע.”

מצד שני, “עצום את עינייך, ודמיין מישהו שמושך אותך פיזית, והרשה לי לנשק אותך” ו-“את האחת בשבילי, דֶבּה”. אחדים מבני דורו של מוריסי עדיין כותבים שירים על אהבה כושלת, למרות שהספיקו מאז 1986 להתחתן עם אהובי ליבם, לעשות ילדים, ובאופן כללי להפוך לאנשים הכי שבלוניים מהשורה (כן מרטין גור, אני מסתכל עלייך). אבל מוריסי, גם אחרי עשרים שנים, עדיין מדבר על אהבה כמו הנער בן ה-16 שאני והוא פעם היינו.

אבל כמובן שמוריסי לא היה כל כך פופולארי, אם מעבר לתכנים האותנטיים שהוא מביא לעולם המוזיקה לא הייתה גם אישיות מלבבת. כמה זמרים אתם מכירים שהיו אומרים בהופעה “השיר הבא, היה להיט גדול, בשום מקום”? כמה זמרים אתם מכירים היו מודים לקהל שלהם ביום הולדתם ואומרים “תודה לכם, עשיתם איש שמח מאד זקן”? מוריסי, ממרומי גיל 49, לא נרגן וציני כמו שחלקנו נהיה בגילו, אלא אדם חם, שאוהב אנשים אמיתיים ושונא אנשים ריקים.

סיכום והדרן

החודשים האחרונים היו חגיגה לאוהבי מוריסי. בנובמבר אשתקד יצא האוסף החדש והמי-יודע-כמה של הסמית’ס ו-די.וי.די בהופעה של מוריסי שהוקלטה ב-2007 ומכילה את מיטב הלהיטים שלו ושל הסמית’ס. האלבום החמישי (Southpaw Grammar) והשישי (Maladjusted) שלו יצאו במהדורה מיוחדת בינואר ובמרץ. גולת הכותרת של התקופה היא האלבום החדש של מוריסי, Years of Refusal, שיוצא, לאחר דחייה של מספר חודשים, ממש בימים אלה.

מוריסי שמח בשחור לבןכאשר מוריסי הופיע בארץ בקיץ האחרון, אני עוד הייתי די חדש בתחום. כמה שבועות לפני ההופעה הגיע לידי סט-ליסט צפוי של ההופעה המבוסס על הופעות קודמות של מוריסי מאותו הסיבוב. הרשימה הכילה מעט להיטים ולא את כל השירים הכרתי. ידעתי שבעבור מוריסי אני חסר פרצוף, חנפן, משעמם, ובכל זאת קיוויתי שהוא ירגיש שאני אהיה בהופעה הזאת, ההופעה הראשונה שלו שבה אני נוכח, וישיר לי כמה מהשירים שאני הכי אוהב.

ההופעה נפתחה כצפוי, וכל השירים הופיעו בסדר הנכון, עד שלפתע, כאילו שהוא הרגיש את מה שאני הרגשתי, הוא שינה כיוון והתחיל לשיר את Stop Me If You Think You’ve Heard This One Before. מיד לאחר מכן, הוא שר את הלהיט הגדול Everyday Is Like Sunday. אני הייתי בעננים, אבל השירים הבאים חזרו למתכונת הצפויה. עדיין היה שיר אחד שקיוויתי שישיר. הוא סיים את מכסת השירים וירד מהבמה – אבל האורות לא נדלקו. האם יהיה הדרן? בראשי קיוויתי – בבקשה-בבקשה-בבקשה תן לי את מה שאני רוצה! מוריסי שב אל הבמה, ושר את There Is a Light That Never Goes Out. מאז, אני מתגעגע אליו מאד.