חיים יבין נגד הרוק הכבד

חיים יבין לא מקשיב לרוק כבדהזמן הוא תחילת שנות ה-90. עיתוני ישראל והערוץ היחידי בטלוויזיה נזעקים למשמע הידיעה על הימצאותה כביכול של כת שטן בישראל והשפעתה ההרסנית על הנוער הציוני. כת השטן, מסתבר, מקבלת את מסריה ישירות ובעקיפין משירי הרוק הכבד. התוכנית “מבט שני” יוצאת לחקור את התופעה שהתחילה בארה”ב ומאיימת להשחית את הילדים שעוד עשויים להמנע מלהאזין למסרים החיוביים של גלי עטרי וירדנה ארזי (או מי שזה לא היה באותה תקופה).

חיים יבין במה שנראה כמו פרודיה על עצמו.

חיים יבין, נושא הדגל, ניגש בכובד ראש להגשת הפתיח לסרט תיעודי (בריטי!) שאמור להכין את עולם המבוגרים לתופעה. מלבד ההכרזה כי כתבה בנושא מתבשלת בימים אלה באולפני “מבט שני” (ועריכתה תארך מספר שבועות), הוא מוציא מפיו משפטי מופת כמו “לאדם הסביר מופע של רוק כבד יראה כמו פולחן של אלימות ורוע. משתתפיו ארוכי-שיער, לובשים חליפות מפחידות מעור, מהודקים באביזרי מתכת הנראים כאגרופנים, כדוקרנים – נשק קר לכל דבר”.

בנוסף לטקסט המאלף וחידודי הלשון, ניתן למצוא בוידאו גם איורים ביזאריים שאמורים לסמל את השטן וכלי הנגינה שלו וגם טלפון משרדי, לבן ומסתורי, שמונח לצידו של חיים ונראה כאילו כל רגע עומד לצלצל ומהצד השני יבקע קולו של מישהו שיודיע למיסטר יבין ששוב צריכים אותו בשביל להציל את העולם.

בקיצור, וידאו חובה לכל מי שזוכר משהו מהתקופה. או כמו שהגדיר אותו היוזר “מג’אייף” שהעלה את הקטע ליוטיוב: “נולד להיות קאלט”.