לא הגיע לישראל – פרק 02

לא הגיע לישראל 02לכל מי שאי פעם חשב שמוסיקת הפופ שמגיעה אלינו מהמערב היא המילה האחרונה, כתבה זו מיועדת בדיוק אליכם.
לא זו בלבד שמדיניות ההשמעה בכלי התקשורת הישראליים נגועה בפוליטיזציה (כמעט כמו כל דבר אחר בארצנו הקטנטונת), מסתבר שבגלל זה המון תקליטים לא הגיעו לכאן בזמן אמת, אלא רק באיחור גדול ו/או לא הגיעו בכלל. הסיבה לא נעוצה בעובדה שהתקליטים ו/או האמנים הם גרועים (כפי שמספר ניכר מבינינו עלולים לחשוב), אלא בגלל שהם שם למעלה בתקשורת חשבו שאפשר לקבוע לנו מה טוב.

לכבוד העניין, וגם לכבוד העובדה שמאז המצאת האינטרנט כבר אין לנו ממש צורך בתחנות הרדיו ה”רשמיות”, דגתי במיוחד עבורכם בים התקליטים/להיטים שהצליחו בכל העולם (או לפחות בחלקים ניכרים ממנו) ורק לכאן לא הגיעו בזמן אמת. אני מבטיח לכם הנאה והאזנה ערבה.

ז’אק דיטרון – Et Moi, Et Moi, Et Moi


Et Moi, Et Moi, Et Moi

אה מוואה… אני מעריך שמי שגר בצרפת בשנות השישים והשבעים והשמונים והתשעים לא יכול היה שלא להיתקל בשמו של ז’אק דיטרון לפחות פעם אחת, אם כי סביר להניח שיצא להם להיתקל בו הרבה פעמים, כי פשוט לא היתה ברירה.

אזדיטרון החל את דרכו דווקא ככותב שירים עבור אחרים, אבל אחרי שחברת התקליטים Vogue דחתה ביצוע של זמר אחר לשיר הזה, בטענה שהוא אינו טוב מספיק, הם שיכנעו את דיטרון בשנת 1966 להקליט את שיריו בעצמו, והשאר? היסטוריה. כלומר, מבחינת עולם הפופ הצרפתי.

לדיטרון היו עוד להיטים רבים, אם כי סירובו להקליט בשפה האנגלית מנע ממנו פופולריות עולמית נוסח בוב דילן (שנמנה בהחלט על גיבוריו)… אבל מסתבר שישנם אמנים אמריקאיים ובריטים מפורסמים שהושפעו ממנו. או ככה לפחות הם אומרים.

ואנחנו? אמנם בתקופה בה השיר יצא, שירים צרפתיים היו פופולריים מאוד כאן, אבל להיט כזה ענק היה, כמסתבר, קצת יותר מדי עבור הוועדה המחוקקת של קול ישראל ו/או גל”צ… וככה יצא שבישראל הכרנו את השיר באיחור רב, בשנת 1989, ודווקא בגירסתו העברית של אריאל זילבר “מיליארד סינים”. תודו שחשבתם שזה ישראלי מקורי, אה? אז זהו, שלא.

The Music Machine – Talk Talk

בבגדים שחורים ושיער צבוע לשחור וכלי נגינה בשחור ובנבואות-זעם תבנה לך להקה. או כך לפחות חשב המנהיג, שון בוניוול.


The Music Machine

בארה”ב שבין השנים 1964 עד 1968 זה היה אפשרי, ואפילו הניב כמה וכמה להקות שחבריהן חיקו את התספורות (צר לי לאכזב את מעריצי הביטלס, זה לא דומה ואין פה שום חיקוי ואפילו המוסיקה לא בכיוון!) של החבר’ה שכאן… אבל הלהיט שלפנינו הוא ייחודי, ואפילו מקדים, משהו, בצליל שלו את ה-Pאנק הבריטי ביותר מעשור שנים.

המנהיג שון בוניוול (באמצע התמונה, תלחצו על וילון המידע™ למטה) הוא כיום נוצרי מאמין, ואילו קית’ אולסן (משמאל) הוא מפיק נחשב מאוד… אבל הוא לא אבא של התאומות אולסן. ומה אם השיר בכל זאת נשמע לכם מוכר? זה כי אליס קופר, ועוד אי אילו כמה אחדים אחרים, הקליטו לו גירסאות משלהם.

[slider group=A title=”וילון מידע™ – לחצו לתמונת האלבום ומיקומי מצעדים” bstyle=”display:block”]

שנה: 1966
The Music Machine – Talk Talk

המיקום הכי גבוה במצעד האמריקאי: 15

[/slider]

The Electric Prunes – I Had Too Much To Dream Last Night


The Electric Prunes

“חלמתי יותר מדי אתמול בלילה”… אז מה, התחשמלנו?

אם כי ישנו מספר אנשים בישראל שטוען כי שמעו את השיר בזמן אמת (1966) בתחנות רדיו זרות, הרי שאין ממש עדויות לכך שהתקליטון הזה הגיע אז לישראל. ואם הוא כן הגיע, הרי שהתגובות אליו כאן היו פושרות ומטה, כי אין שום עדויות על השמעות ברדיו או תמונות בעתונים, ולכן נתייחס לחבורת השזיפים החשמליים האמריקאים ואל הלהיט הלוהט שלהם כאל עוד אוצר שהישראלים הפסידו בזמן אמת.

[slider group=A title=”וילון מידע™ – לחצו לתמונת האלבום ומיקומי מצעדים” bstyle=”display:block”]

שנה: 1966
The Electric Prunes – I Had Too Much To Dream

המיקום הכי גבוה במצעד האמריקאי: 11

[/slider]

Gloria Jones – Tainted Love


Tainted Love

זמרת הפופ-סול האמריקאית הזו נודעה גם בזכות זה שבשנות ה-70 היתה אהובתו של מארק בולאן מ T.Rex ואם בנו היחיד, אבל בין סך כל השירים שהקליטה נמצא גם השיר החמוד Tainted Love משנת 1964.

היה כמובן גם מי שניסה להתווכח איתי שמארק אלמונד מהצמד Soft Cell הוא זה שכתב את השיר וכמעט התכוונו כבר להתערב על זה, אבל מה שהציל את ידידי מלהראות טיפש (ומלהפסיד כסף) היה כמובן מבט חטוף בקרדיט על העטיפה.

כן, חבר’ה, Soft Cell אולי הביאו לנו את אותו השיר בשנות ה 80, אבל הביצוע שלהם היה קאבר. ומי שלא רוצה להאמין? שיבושם לו.


96 Tears

Question Mark and The Mysterians – 96 Tears

בשנות השישים המוקדמות היה קשה מאוד להצליח בשדה הפופ בארה”ב אם המוצא שלך היה מקסיקני וללהקה שלפנינו היה קשה מאוד למצוא מקום להופיע, אפילו שכל שיריהם היו באנגלית.

אבל כמו שזה קורה רק באמריקה, בשנת 1966 סוף סוף הגיעה הפריצה המיוחלת, והתקליטון עם השיר 96 Tears הגיע למקום הראשון במצעד בארה”ב!

מאות אלפי עותקים נמכרו מהלהיט ההיסטרי הזה, ועדיין, בישראל נותרו מאחור. כיום, כמובן, מאזכרים בארצנו את הלהקה פה ושם, וכמעט תמיד תחת התרגום הזוועתי “סימן שאלה והמיסתוריים”, אבל בדרך כלל זה לא מלווה בהשמעת השיר.

אם לא שמעתם על הלהקה אבל בכל זאת השיר נשמע מוכר, זה בזכות העבודה שבמרוצת השנים מאז 1966 ועד היום, זמרים אחרים הקליטו לו גירסא משלהם: ארת’ה פרנקלין, ה”סטרנגלרז” ועוד הרבה. אבל מה שמעניין הוא, שדווקא גרסאות ה”קאבר” הם שהגיעו לישראל, למרות שאף אחת מהן לא הגיעה לראש המצעד בשום מדינה. זה לא מוזר?

אגב, הסולן שלהם קצת התחרפן. מאז הפרסום הוא לא הופיע ללא משקפי שמש, החליט שהוא חייזר שחי בעבר עם דינוזאורים ושהוא עומד לבצע את השיר “96 Tears” בשנת 10,000. שיהיה.

[slider group=A title=”וילון מידע™ – לחצו לתמונת האלבום ומיקומי מצעדים” bstyle=”display:block”]

שנה: 1966
Question Mark and The Mysterians – 96 Tears
המיקום הכי גבוה במצעד האמריקאי: 1

[/slider]

Nirvana (UK) – Rainbow Chaser (להקת נירוונה הבריטית, צמד ולא שלישייה)


Rainbow Chaser

פטריק קמבל-ליונס (הבריטי) ועמיתו אלכס סירופולוס (היווני) הוציאו כבר תקליטון תחת שם אחר, אבל כשהמהפיכה הפסיכדלית הגיעה לבריטניה בסוף שנת 1966 הם הבינו שכדאי לשנות את השם ולהתחבר למה שקורה. בתחילת 1968 האלבום הראשון הצליח אמנם יותר באירופה ופחות בבריטניה מולדתם (נשמע מוכר?) אבל זה לא מנע מהם להמשיך ולעבוד.

מלבד מוסיקה לסרט The Untouchables, ההימור הבא של חברת התקליטים היה על הוצאת התקליטון שתראו בקליפ, ולמיטב ידיעתנו זה היה הלהיט היחיד של הצמד בבריטניה, והיחיד שנכלל עד היום באוספי להיטים של שנות ה-60 (אם כי לא בישראל). רק ללחוץ “פליי” ולהרגיש את הצמרגפנות הזו של הענן עליו יושבים כשמנסים לתפוס את הקשת.

[slider group=A title=”וילון מידע™ – לחצו לתמונת האלבום ומיקומי מצעדים” bstyle=”display:block”]

שנה: 1968
Nirvana (UK) – Rainbow Chaser

המיקום הכי גבוה במצעד הבריטי: 34

[/slider]

Bloodrock – DOA

להקת BloodRock האמריקאית היתה “אנגלופילית” מאוד. החבר’ה אמנם באו כולם מיוסטון, טקסס, אבל אילולא קראתי זאת בעטיפה, הייתי בקלות חושב שהם בריטים עם סולן אמריקאי.

[audio:http://www.omemo.co.il/radio/archive/lo_higia_bloodrock.mp3]

ומסולן אמריקאי במיטה ללהיט גדול ואפילו לאלבום זהב בשנת 1972, בארה”ב כמובן. האלבום הזה (וגם זה שקדם לו) יצא גם במדינות שונות באירופה, אבל מספר האנשים בישראל ששמעו על הלהקה הוא כזה שניתן לספור אותו על אצבעות כף יד אחת, והעותק שיש להם בבית הוא מן הסתם יבוא מחו”ל.

תקשיבו לשיר הזה שמדבר על קורבן בתאונת מטוס… כמה שעגום או קודר, נכון שפתאום לא ניתן לדמיין תכניות-לילה ברדיו בלעדיו?
אז בארה”ב באמת אין תחנת רדיו-רוק שלא משדרת אותו, והתדירות שמשדרים אותו ובכלל את שירי הלהקה בארה”ב היא כמעט כמו התדירות בה משדרים את שירי לד-זפלין… אבל בישראל עדיין מדדים מאחור, כרגיל.

[slider group=A title=”וילון מידע™ – לחצו לתמונת האלבום ומיקומי מצעדים” bstyle=”display:block”]

שנה: 1971
Bloodrock – DOA

המיקום הכי גבוה במצעד האמריקאי: 36

[/slider]

אגב, מי שמעוניין, את הפרק הראשון בסדרה תמצאו ממש כאן.