זה מול זה – פרק שני

מלחמת התקליטים
I Put A Spell On You
המקור – Screamin’ Jay Hawkins, 1956 הקאבר – Creendence Clearwater Revival, 1968

ג’יי הוקינס היה בין האמנים האמריקאים הראשונים ששילבו תיאטרון ומוסיקת “פופ”. בין השטיקים החלוציים בהם השתמש הברנש, כבר בשנות ה-50, ניתן למנות את יציאתו מתוך ארון קבורה, שימוש בסממנים פגאניים ועוד. למרות שלא ידוע אם מטרתו הרשמית היתה לזעזע, הרי שהוא ללא ספק הצליח בכך. חוץ מזה הוא הצליח להשפיע על הדורות הבאים של מוסיקאים. תשאלו את אליס קופר וג’ין סימונס.

מנגד, יש לנו את הקאבר הכל-כך מצליח לשיר, שעשו חבורת Creedence Clearwater Revival. מילים כה רבות נשפכו על הביצוע שלהם, אז עדיף אולי שנסכם כי אמנים רבים אחרים עשו לשיר הזה קאבר, אבל דווקא הגרסה הזו היא שממחישה הכי טוב את תפיסת העולם השונה של האמנים.

האם זה קשור לעובדה שהוקינס הוא שחור וקרידנס לבנים? כנראה שלא. אם כי זה בהחלט קשור לחוש למסחריות.

Only Love Can Break Your Heart
המקור – ניל יאנג, 1970 הקאבר – St Etienne, 1989

ניל יאנג הוא אחד מאבות הרוק הקלאסי. תגידו מה שתגידו, הוא אפילו לא מרגיש צורך “להמציא את עצמו מחדש” בכדי לשרוד, והוא עדיין שורד, ובגדול. מסתבר שהקומבינציה של פולק עם רוק עדיין מושכת קהל גם בעידן המילניום ויאנג ממשיך לצבור לו אוהדים צעירים. השמועה אומרת שבקרוב הוא גם יופיע בישראל. אמיתי? נקווה שכן.

השיר Only Love Can Break Your Heart נכלל באלבום הסולו השני שלו, אבל בקליפ שלפנינו הוא מבצע אותו ביחד עם חבריו ללהקת “קרוסבי, סטילס, נאש ויאנג” המופלאה.

ומנגד, “סיינט אטיין” זו חבורה בריטית שהתיימרה להפיק מוסיקה “איכותית” (כנדרש מאמנים שהיו חתומים בחברות קטנות, להלן “אינדי”), אך למעשה פעלה רוב הזמן בתחום הפופ הקליל והרקיד, מה שמביא לשאלה “האם ניתן לקחת שיר של ניל יאנג ולעשות לו ביצוע כזה וזה יעבור”? והתשובה היא “כן”.

Smells Like Teen Spirit
המקור – Nirvana, 1991 החידוש – טורי איימוס, 1992

אחד ה-להיטים של סוף שנת 1991 שגם חדר עמוק עמוק לתוך 1992 הוא השיר הזה של נירוונה, מתוך אלבומם השני. כן, האלבום עם העטיפה של התינוק שצולל במים הוא השני, ועל הראשון נדבר בפעם אחרת. בדיסקו המקומי הלהיט הזה הפציץ במשך מספר-שיא של סופי שבוע, והיווה קונטרה נהדרת לכל קטעי הטכנו ששלטו אז (או שלפחות ניסו להשתלט) על השטח. לא משנה שאת המילים לא הבנו, העיקר שהיה כסאח והיו השתוללויות. כן, כאלה של ילדים טובים.

ומנגד, טורי איימוס הקליטה את הביצוע הענוג שלה כמעט שנה לאחר מכן, אבל הוא יצא אז רק כצד B של תקליטון, ולא באלבום, כך שבזמן אמת רק מעריצים שרופים ידעו על קיומו. נו מה? לצלילי הביצוע שלה היה קצת קשה להשתולל, שלא לדבר על לרקוד, אפילו בתור “סלואו”. היה קשה? עדיין קשה, אבל מה, לפחות ניתן להבין את המילים. זה בונוס, לא?

House Of The Rising Sun
ההקלטה הכי מוקדמת: Josh White, שנות ה-40 המאוחרות. הגרסה ה”כבדה”: Frijid Pink, 1970

את השיר הזה רובנו זכינו להכיר, כמובן, בביצוע של להקת ה-Animals הבריטית (משנת 1964), ולא בכדי, כי הביצוע שלהם היה להיט כה ענק, עד שרבים סוברים בטעות כי הוא המקור, וזה בפירוש לא כך.

מלחמות שירים
מלחמות שירים

אולי יש בזה משהו מבאס, אבל שום גרסה מהשתיים שמובאות כאן איננה המקורית, וזה בגלל שאת המקור לא ניתן להביא. הסיבה היא שמדובר בשיר עם אמריקאי ששורשיו נעוצים אי שם בניו-אורלינס, ארה”ב, לפני כ-150 שנה, בתקופה בה אפשרויות ההקלטה היו בחזקת “לא קיימות”. במהלך השנים השיר פשט ולבש צורה, בוצע ע”י מבצעים שונים, ומילותיו וגם הלחן שלו שונו מספר פעמים, בהתאם לנסיבות.

הבלוזיסט האמריקאי ג’וש ווייט הקליט את השיר, כאמור, בשנות ה-40 של המאה הקודמת, וכשיצא למסעי הופעות בבריטניה בשנות ה-50 וה-60, זה היה כמעט מתוך ברירת מחדל. בארה”ב מולדתו הוא לא היה אפילו כוכב בסדר גודל בינוני, אך בבריטניה, או יותר נכון בלונדון, באותה תקופה, מוסיקאים נחשבים מאוד (הרולינג סטונז, האנימלז, אלקסיס קורנר, ועוד הרבה) ציינו אותו כמקור השפעה. אך טבעי היה שירצו לראות ולשמוע אותו מופיע, ומכאן שאך טבעי היה שאמן בריטי יקליט לו גרסה משלו (שאותה אנו מכירים עד היום).

ומנגד, הביצוע של הלהקה האמריקאית Frijid Pink ,שהוקלט בשנת 1971 ונכלל באלבום הבכורה שלה וגם יצא על תקליטון, היה ללהיט אף הוא. אמנם לא בסדר גודל של מה שזכו לו ה”אנימלז” אך גדול מספיק בכדי להגיע למקום ה-7 במצעד הבילבורד בארה”ב, למיקום גבוה בבריטניה (לא מן הנמנע ששם חשבו בטעות שזה קאבר ל”אנימלז”), וגם נכלל גם בפסקול של הסרט “לזכור את הטיטאנים”.

Got My Mind Set On You
המקור – ג’יימס ריי, 1962 החידוש – ג’ורג’ האריסון, 1987

ג’יימס ריי לא היה כוכב גדול, אבל מה שניתן, כיום, לטעון לזכותו, זה השילוב בין אלמנטים של מוסיקת “בלו-ביט” (מה שאחרי כמה גילגולים יהפוך לרגאיי) ואלמנטים של גוספל. ומה עוד? גם בוב מארלי התחיל באותו אופן, וגם התקליטים המוקדמים שלו לא הגיעו לקהל הרחב בזמן אמת. אבל ג’יימס ריי מת אלמוני למדי, ובגיל צעיר.

ג’ורג’ האריסון שמע את התקליט הזה של ג’יימס ריי בזמן שהביטלס היו במסע הופעות בארה”ב, התאהב בו מיד, והציע שהביטלס יעשו לו קאבר. ג’ון ופול סירבו בנימוס בעוד רינגו לא אמר דבר. בשנת 1987, אחרי שנים של דישדוש במקום, החליט האריסון לעשות את הקאמבק המיוחל. בעזרת המפיק ג’ף לין (שגם נראה בקליפ), שהלביש עליו את הברק שלו, הביא אותה באלבום פצצה סופר-מסחרי. הביצוע שלו כל כך הצליח, שרק טבעי היה לשלוף את ג’יימס ריי מהנפטלין.

Pictures Of Matchstick Men
המקור – Status Quo, 1968 החידוש – אוזי אוסבורן, 1997

להקת “סטטוס קוו” היו בשטח, תחת שמות שונים, כבר משנת 1965, אבל רק בשנת 1968 הם הצליחו להשחיל להיט למצעדי בריטניה. Matchstick Men היה השיר שלמעשה קבע את גורלם, אם כי סגנון השיר שלהם נוצר יותר בלחץ חברת התקליטים ופחות בסגנון שהם עצמם רצו לנגן בו.

מאז היו להם, כמובן, להיטים רבים נוספים, והשם נשאר אבל הסגנון השתנה מאז (לזה שהם דווקא כן רצו לנגן בו) ונכון לרגע כתיבת שורות אלה, הם עדיין מנגנים, מקליטים ומופיעים. לבריאות!

מנגד אפשר למצוא את אוזי אוסבורן, שגם הוא לא סתם וותיק בשטח אלא אפילו זכה בכבוד להיקרא “הסבא של הרוק הכבד”. לא ברור מדוע בא לו להיטפל דווקא לשיר הזה, אבל התוצאה היא ש… נו, הציניקנים ודאי ירימו את האף ויהמהמו “ממנו ציפינו ליותר”. אבל אני לא יכולתי לצפות מאוזי, ואפילו מהמשת”פים שלו Type O Negative, למשהו אחר מלבד התוצאה הזו, שהיא מעניינת ביותר, אפילו אם צפויה למדי.

Comfortably Numb
המקור – פינק פלויד, 1980 החידוש – Scissor Sisters, 2003

האלבום The Wall של הפינק פלויד יצא כשנתיים לפני הסרט באותו שם, ולפיכך אינו בדיוק הפסקול שלו אלא להיפך. חוץ מזה, אף אחד מחברי הלהקה לא נראה בסרט, והכוכב הגדול הוא בכלל בוב גלדוף. רבים מאתנו יודעים את כל זה, אבל מסתבר שיש רבים יותר שמבחינתם מה שכתוב כאן הוא בגדר חדשות. לא, זו ממש לא הגזמה.

ומנגד, אם כבר יש משהו מוסיקלי שניתן להציגו תחת הכותרת “הוצא מהקשרו” אבל מבלי לגרום לאלון מזרחי עינוג-חושים עילאי, הרי זה הביצוע של ה”Scissor Sisters” לאותו השיר ממש. מספר נקודות חייבות לבוא על פתרונן: 1) חברי הלהקה הם לא אחיות. 2) לא ממש ברור מאיפה הם צצו (כאשר צצו), או מה הם התיימרו להביע (מלבד, אולי, הערצה לקולות הגבוהים של ה-Bee Gees עד כדי הזדהות גמורה). 3) לא יאומן, אבל גם הפעם, הביצוע הזה… עובר! אבל רק עובר.