פול לא מת, הוא מסטול

מק'רטני על LSD
מק'רטני על LSD

מגזין האינטרנט “Ten Zen Monkies” מפרסם הבוקר ממצאים חדשים בקשר לאישיותו של הגאון המוזיקלי פול מק’רטני.

מסתבר שבעקבות הגירושים האחרונים והמתוקשרים של פול מק’רטני והת’ר מילס, הוגשה על-ידה תביעה המכילה פרטים עסיסיים על חייו הפרטיים של הרבע-חיפושית. ע”פ כתב התביעה, מק’רטני תקף את אישתו לשעבר באמצעות בקבוק ישן שבור ואף נהג להשתמש בסמים ואלכוהול עד אובדן חושים. מק’רטני אף הודה בעבר בראיון כי הוא נוהג להטביע את יגונו בשתייה בזמנים קשים: זמנים כמו פירוק הביטלס ב-1970, מותה של אשתו לינדה וסיבוב ההופעות שערך ב-1999, אז קלט שהוא כבר לא באמת צעיר.

כאמור, מק’רטני הוא רוקר. וכמו כל רוקר, מק’רטני עושה סמים. אבל מק’רטני הוא רוקר כבר ארבעים שנה. מה שמביא אותנו לסקירה מקיפה על 40 שנות הידידות של פול עם זאתי, איך קוראים לה, לוסי אין דה סקיי. רוק’נ’רול!

תחילת שנות ה-60 – הביטלס מנגנים בכמה הופעות בכל מיני מועדונים מפוקפקים בהמבורג שבגרמניה. הם משתמשים בממריצים, בעיקר אמפטמין, כדי להשאר עירניים.

[slider group=A title=”סליחה, מה זה אמפטמין?” bstyle=”display:block”]מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אמפטמין הוא ממריץ סינתטי (מקבוצת הסמים המעוררים) המשמש כמדכא תיאבון בבקרת משקל גוף, ולטיפול בנרקולפסיה (נרדמות) ובהפרעת קשב ריכוז והיפראקטיביות (ADHD).

האמפטמין שכיח גם בתור סם רחוב, בייחוד בתערובות עם סמים אחרים. אמפטמין ניתן לשאוף (בצורתו האבקתית, “להסניף”), לבלוע כגלולה, לעשן או להזריק. כאשר האמפטמין נלקח כגלולה, האפקט של הסם הוא “חלק” יותר (מתון יותר) ונמשך לאורך יותר זמן.

לעתים אמפטמין נלקח גם כדי להגביר את התופעות השונות של סמים אחרים. שימוש כרוני באמפטמין עלול לגרום לתלות פסיכולוגית חמורה. שימוש לטווח ארוך עלול לגרום לתשישות ולתת-תזונה עד כדי הגעה לאפיסת כוחות ומוות. שיהיה בכיף.[/slider]


אוגוסט 1964
– בוב דילן מגלה לביטלס את המריחואנה, הוא נדהם לגלות שהם בתולים בנושא.

אפריל 1965 – ג’ון לנון וג’ורג’ הריסון מנסים LSD בארוחת ערב שנערכת לכבודם ע”י רופא השיניים שלהם. מק’רטני לא נמצא שם.

1966 – פול מק’רטני מנסה LSD בפעם הראשונה.


פול מק’רטני מדבר על LSD

1967
רוברט פרייזר, סוחר אמנות והאיש שיצר את עטיפת האלבום של סרג’נט פפר, מגלה לפול מק’רטני את הקוקאין. פול משתמש במעט קוקאין בזמן ההקלטות של סרג’נט פפר, אולם הוא לא חולק אותו עם חבריו ללהקה (לא יפה). קוקאין עדיין היה נדיר ב-1967 ורק ב-1969 נהפך לסמל סטטוס עבור כוכבי הרוק’נ’רול.

אביב, 1967 – מק’רטני נהיה כוכב הרוק הראשון שמודה בפומבי שהוא משתמש בסמים. בראיון לעיתון הוא מספר על החוויות שהוא ושאר חבריו ללהקה עברו בשימוש ב-LSD. העניין מעורר קצת הדים ורעש בתקשורת. לנון נעלב מהעובדה שמק’רטני מוציא את הכביסה המלוכלכת בעיתון.

יוני 1967 – במגזין “לייף”, מק’רטני מתאר את עצמו כ”מחויב עמוקות לאפשרויות ה-LSD במציאת פתרונות לכל בעיות האנושות”.

24 ביולי, 1967 – כל ארבעת חברי הביטלס חתומים על עצומה בטיימס הלונדוני הקוראת ללגיליזציה של המריחואנה. הם גם אלה שממנים את פרסום המודעה בעיתון.

1972 – פול ולינדה מק’רטני נעצרים על הברחת חשיש לתוך שוודיה. פול משלם קנס בסך 2,000 דולרים.

1973 – מק’רטני נעצר על גידול מריחואנה בחוותו בסקוטלנד. הוא נקנס ב-240 ירוקים.

באותה שנה, מק’רטני גם מבקר את ג’ון לנון והמוזיקאי הארי נילסון שגרים יחד בניו-יורק בתקופה שלנון מפיק לנילסון את האלבום “פוסי קאטס”. נילסון מציע למק’רטני קצת PCP, או בשמו העממי יותר – “אבק מלאכים”. פול שואל “?Is It Fun”, נילסון עונה “No”. מק’רטני מוותר.

[slider group=A title=”‘אבק מלאכים’ זה סוג של סוכר?” bstyle=”display:block”]מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

PCP או “פאנציקלידין”, או “פנילציקלוהקסילפיפרידין” (כמו שקוראים לו בחבר’ה) הוא סם דיסוציאטיבי והלוצינוגני. שימושו הרפואי הוא בהרגעה והרדמה.

הPCP נוסה לראשונה אחרי מלחמת העולם הראשונה כסם מרדים בניתוחי אף. בגלל תופעות לוואי הוא נדחה משימוש רפואי עד שנות החמישים, עת הוחזר לשימוש תחת השם “סרניל”. עד מהרה נדחה הסם בשנית בשל תופעות הלוואי.

לאחר מכן שונה שמו לסרנילן ונעשה ניסיון למכרו כסם הרדמה וטרינרי, אך הוא נדחה. לסם זמן מחצית חיים ארוך בגוף האדם, מה שגורם לתופעות לוואי וגורם להיותו לא ראוי לשימוש רפואי.

[/slider]


1974
– מיי פאנג, מי שהייתה חברתו של ג’ון לנון לתקופה קצרה, מפרסמת ספר המגלה כמה סודות. ע”פ הספר, ביום בהיר אחד בניו-יורק של 1974, החליטו ג’ון ופול לעשות קצת סמים וללכת לבקר את חברם דיוויד בואי.
בואי בדיוק קיבל את הגירסה הסופית של אלבומו Young Americans שכללו שני שירים שג’ון לנון היה שותף בהפקתם. הראשון היה גירסת כיסוי ל-“Across The Universe” של הביטלס והשני היה “Fame”, שיהפוך להיות השיר הראשון של בואי שהגיע לראש המצעד.

בואי ניגן את האלבום לכבוד חבריו והיה גאה בו מאוד. ואז הוא ניגן אותו שוב. ושוב. ושוב. כל זאת בזמן שהשלושה חוגגים ביחד על ערימות של קוקאין. בשלב מסוים החליט מק’רטני שנמאס לו וברח מהמקום. לנון יצא מס’ דקות אחריו.

הערה לגבי “Across The Universe”: בגירסה של הביטלס, השורה “Nothing’s gonna change my world” נאמרת כסוג של מדיטציה קוסמית על כוחו של היחיד מול העולם. בגירסה של בואי, השורה נאמרת מתוך דיכאון עמוק. יש שיאמרו שזה בדיוק ההבדל בין סמי ההזיה והקוקאין.

1975 – לינדה מק’רטני נעצרת על אחזקת מריחואנה בלוס אנג’לס, אבל התיק נסגר ללא אישומים.

מתישהו בין 1976 ל-1977 – מק’רטני עורך מסיבה לכבוד הצוות המקורי של Saturday Night Live. הבכירים שבחבורה נהנים מכמויות של מסקלין.

[slider group=A title=”מסקלין זה טעים?” bstyle=”display:block”]מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מסקלין או בשם החיבה שלו “טרימתאוקסיפנתילאמין” הינו חומר הזיתי המצוי בעיקר בצמח הקקטוס, וגורם לשיכרון חושים. המסקלין מסונתז (כמסקלין גופרתי) או נסחט מקקטוס הפיאוטה. החומר מצוי במספר מינים נוספים במשפחת הצבריים.

השימוש בסחיטה מפיאוטה בטקסיים דתיים אינדיאנים התפרסם מאז יצירת הקשרים הראשונים עם האירופאים, במיוחד הויצ’ולס במקסיקו. החומר בודד וזוהה לראשונה ב-1897 על ידי ארתור הפטר הגרמני וסונתז לראשונה ב-1919.

המינון האפקטיבי לאדם הוא 200-400 מיליגרם, ומנה כזו יכולה להשפיע למשך של עד 12 שעות. החומר אינו ממכר פיזי.

בארצות הברית הפך המסקלין לסם בלתי חוקי ב-1970. ב-1971 נאסר החומר באופן בינלאומי על ידי האמנה לחומרים פסיכוטרופיים. המשתמשים חווים באופן אופייני הזיות חזותיות ושינויים קיצוניים במצב ההכרה.[/slider]


סוף שנות ה-70
– בבית של ג’ון ויוקו לנון, פול ולינדה מק’רתני יושבים בליל שבת ונהנים מצפייה בתוכנית Saturday Night Live ומבחר של כמויות חשיש רציניות. אחד המנחים בתוכנית מציע בשידור חי סכום של 3,200 דולרים ללהקת הביטלס אם יופיעו בתוכנית לאיחוד. הרביעייה חושבים על האפשרות של להגיע לצילומים ולדרוש מחצית מהסכום. כמו סטלנים טובים, הם שכחו על מה הם דיברו ושיחררו מהרעיון.

המעצר של פול
המעצר של פול

16 בינואר, 1980
המעצר המפורסם של מק’רטני. פול נעצר בטוקיו עם כ-קילו מריחואנה בתוך המזוודה. הוא מבלה 10 ימים בכלא היפני ואז משוחרר ומגורש. אחרי השחרור, הוא מבטיח שיפסיק עם הסמים אבל עדיין מזכיר את העובדה שזה הרבה פחות מזיק מוואליום או אלכוהול. בתגובה לשאלה “מדוע לא השארת את הסמים בבית?”, השיב פול ש-“זה היה פשוט חומר מעולה”.

1984 – פול ולינדה מק’רטני נעצרים בברבדוס על אחזקת מריחואנה. מספר ימים מאוחר יותר, לינדה נעצרת שוב בשדה התעופה הית’רו שבלונדון, גם הפעם על אחזקת מריחואנה.

1997 – פול מק’רטני, שב-1997 כבר היה “סר פול מק’רטני”, אומר למגזין Musician – “אני תומך בביטול העונש למעשנים. אנשים יעשנו סמים בכל מקרה וזאת טעות להתייחס אליהם בתור עבריינים”.

22 בספטמבר, 1999 – במסיבה שנערכת לרגל השקת מסע ההופעות החדש של מק’רטני במועדון בניו יורק, נצפה מק’רטני מעשן מספר ג’וינטים עם ידידיו וודי הארלסון ולורנס פישבון. היחצ”ן של מק’רטני נותן תמונה של שלושת אדומי העיניים לעורך העיתון High Times. העיתון מפרסם את התמונה תחת הכותרת “The Three Stoners”.

2004 – מק’רטני נותן ראיון למגזין “Uncut” ומגלה שעישן פעם הרואין, אבל זה לא עשה לו טוב. הוא סיפר גם ש-“Got to Get You Into My Life” מהאלבום Revolver הוא על סמים ושהלהיט “Day Tripper” הוא על LSD. הוא גם הודה סופית ש-“Lucy in the Sky with Diamonds” הוא על LSD, מה שג’ון לנון המשיך להכחיש לאורך כל השנים.

מק’רטני מספר למגזין שהוא התבגר והחליט להפסיק עם הסמים. מצד שני, הוא גם מספר ששמח מאוד כאשר חבורה של צעירים מלוס אנג’לס הזמינו אותו לג’וינט. “בשבילי זאת מחמאה ענקית כשחבורה של ילדים חושבת שאני מספיק מגניב כדי לעשן איתם”.