סמבוסק בטבור

אחרי שלוש שנות מחקר, הצליח ג’ורג’ שטיינהאוזר, כימאי במקצועו, לגלות את מאפייניו ויכולותיו המאלפות של השיער המקיף את איזור הטבור שלנו. ע”פ שטיינהאוזר, חלק זה של השיער הוא שאחראי ללכידתם של מאות סיבי בד קטנטנים במשך היום והוא גם זה שבסופו של דבר יוצר את השאריות המגעילות שנשארות לנו בתוך הפופיק.

מוך טבורי בפעולה
מוך טבורי בפעולה

מסתבר שהסיבות להיווצרות אותם גושי שיער בתוך הפופיק הטרידו במשך תקופה ארוכה את ד”ר שטיינהאוזר, שחקר לא פחות מ-503 פלומות שיער מתוך פופיקו שלו.

בדיקות מעבדה גילו כי אותם כדורי שיער זעירים מכילים כמות מפוארת של סיבי בד, עור מת, שומן, זיעה ואבק. במאמר שמתפרסם השבוע בירחון הרפואי “היפוטזיס”, מצא הדוקטור כי הזמן הממוצע שלוקח לגוש שיער להווצר בתוך הפופיק אורך 24 שעות בלבד.

“התהליך מתחיל ברגע שאנחנו לובשים חולצה”, נכתב במחקר, “מבנה השיער שלנו, שפזור בצורה מעגלית על כל הגוף, עוזר לחלקיקים הקטנים של הבד לנווט את עצמם לתוך מרכז הטבור שלנו. השערות משמשות כמעין חכות שלוכדות את חלקיקי הבד. סביב איזור הפופיק שלנו קיים מבנה מעגלי של שערות, שיוצר סוג של מערבולת שמטביעה את הבד פנימה”.

החוקר המוצלח, שמועסק כדוקטור מן המניין באוניברסיטת וינה, הצליח לגייס גם את חבריו, משפחתו ועמיתיו לטובת המחקר המדעי. אחד מחבריו אף הסכים לגלח את האיזור סביב הפופיק כדי לראות אם הבד עדיין ימצא את הדרך לתוכו. במשך מספר ימים עקב הצוות אחר מרכז בטנו של הנבדק, שאכן הצליח להמנע מכדורי הבד המציקים, עד אשר גדל השיער מחדש והעולם חזר לסורו.

המחקר גם גילה שלבישת בגדים ישנים מפחיתה במידה ניכרת את הסיכון לפופיק מג’וייף בשל העובדה שבגדים ישנים משילים מעצמם פחות בד מבגדים חדשים. אגב, אם כבר שאלתם, בגד ממוצע מאבד כ-1% ממשקלו במשך שנה, כתוצאה מנשירת הבד. גם פירסינג בחלקי הגוף מקטין את הסיכון – הנבדקים במחקר שמתהדרים בטבעת בפופיק זכו לפחות בד טבורי משאר הנבדקים, בזכות העובדה שהבד נתפס על הטבעת עצמה.

“השאלה לגבי היווצרותם של כדורי הבד בתוך הפופיק מעסיקה הרבה יותר אנשים ממה שחשבנו בתחילה”, סיפר ד”ר שטיינהאור בראיון לכתב אוממו, “אנו מקווים שהממצאים יספקו תשובות לגבי יכולתו המסתורית של אותו נקב חשוב בגופנו”.

מחקר שנערך בשנת 2001 באוסטרליה בקרב 5,000 נבדקים, ועסק באותו נושא, הגיע למסקנה כי הנשא הטבעי ביותר עבור מוך הטבור הוא “גבר בגיל העמידה, הסובל מעט ממשקל יתר ובעל בטן שעירה”. יוזם המחקר, קארל קרוסזלניקי, גילה כי הסיבה לצבעו הכחול של המוך היא העובדה שרוב הבד שמגיע לפופיק, מקורו בג’ינס ובבגדים הכהים שאנחנו מחככים בגופנו במהלך כל שעות היום.

אחד המקרים המרתקים בתחום שייך לגרהאם בייקר, אח בבית חולים אוסטרלי, שמייצר מדי יום מוך טבורי בצבע אדום, למרות שרוב היום הוא עוטה על עצמו את המדים הכחולים של בית החולים. מר בייקר אוסף את שערות הבד שהצטברו בטבורו מאז שנת 1984, מה שהעניק לו את שיא גינס על “אוסף המוך הטבורי הגדול בעולם”.