המוות יותר נוח באינטרנט

ביום שג’ראלד ספאגנברג הניו-יורקי התמוטט באמצע מסע במשחק אונליין, בתו, אליסה, יצאה למסע משלה: להודיע לכל החברים הוירטואליים של אביה שהוא לא החליט סתם לנטוש אותם.

זה לא היה קל במיוחד. אליסה לא ידעה את הסיסמא של אביה במשחק “World of Warcraft” וגם יצרנית המשחק לא מיהרה לשתף איתה פעולה. בסופו של דבר, הצליחה אליסה ליצור קשר עם החברים למסע לאחר שהגיעה ל-“גילדה” אליה השתייך אביה.

מחוברים מהעולם הבא
מחוברים מהעולם הבא

אחד החברים, צ’אק פאגוריה, שמע על מותו של ספאגנברג רק שלושה שבועות לאחר המקרה. לדבריו, חבריו לגילדה חשבו שנעלם בעקבות ויכוח שהתחולל ביניהם באותו לילה. “תיארתי לעצמי שהוא פשוט צריך קצת זמן להרגע”, סיפר פאגוריה, “הייתי המום ודי בשוק כשהבנתי למה הוא לא חזר. אם אליסיה לא הייתה מוצאת אותנו, כנראה שלעולם לא היינו יודעים”.

בתקופה בה הרשתות החברתיות הופכות לחלק אינטגרלי מחיינו, הן מהוות חלק בלתי נפרד גם ממותנו. ספאגנברג, שנפטר במפתיע בגיל 57 כתוצאה ממפרצת באבי העורקים, לא הגיע מוכן למותו. אבל אחרים כבר לוקחים את העניין ברצינות ותעשייה זעירה מוקמת בימים אלה כדי לעזור לאנשים לסגור את קשריהם הווירטואלים לפני שיעברו מהעולם האמיתי.

כשאביו של רוברט ברייאנט נפטר בשנה שעברה, הוא השאיר לבנו כונן USB שחור במגירת המשרד בביתו שבאוקלאומה. הכונן היה מוסתר מתחת לספל שקיבל בזמנו מהבן לכבוד אחד מימי הולדתו. הכונן הכיל רשימת קשרים אונליין, שהבן נדרש להעביר למכותבים בה את הידיעה על מותו של האב. אחד הכינויים ברשימה היה מנהל פורום בו נהג ברייאנט להסתובב. “זה היה די מפחיד ומוזר להודיע לכל האנשים האלו, שמעולם לא היכרתי, שאבא שלי נפטר”, סיפר ברייאנט לכתב אוממו, “מצד שני, זה עזר למשפחה בניהול כל העניין המכאיב הזה”.

אחד מהאנשים שהחליט לקחת את העניין הזה צעד אחד קדימה הוא דיוויד איגלמן, מומחה למדעי המוח בבית החולים ביוסטון. “אני עובד באחד ממרכזי הרפואה הגדולים בעולם”, סיפר איגלמן, “ובכל יום אתה יכול לראות כאן כמויות של אנשים מגיעים באמבולנס במצב שלא ציפו שיהיו בו לפני 5 דקות. אם אתה נפטר במפתיע או נכנס למצב של קומה, יכול להיות מצב שכל כך הרבה דברים שאתה מנהל בחייך נמצאים בראשך בלבד, בעיקר כשמדובר בסיסמאות לאתרים”.

כדי להתמודד עם התופעה, ולהרוויח קצת מזומנים מהצד, החליט איגלמן להקים את אתר DeathSwitch. החברים באתר יכולים ליצור רשימת כתובות אימייל שיקבלו הודעות באופן אוטומטי במידה ויוצרי הרשימה לא גלשו לאתר במשך תקופה מסויימת, לדוגמא חודש. תמורת 20 דולרים לשנה, תוכלו ליצור רשימה שכוללת עד 30 אימיילים, להם תוכלו להצמיד כל קובץ שתרצו – מסמכים, תמונות וקבצי וידאו. “DeathSwitch לא הוקם למטרת רווח”, אומר איגלמן, “מספר החברים באתר לא מגרד את המאה וגם אני לא יכול לקרוא את האימיילים מכיוון שהם מקודדים עד הרגע בו הם נשלחים ליעד”.

אם האתר הזה נשמע לכם מבעית משהו, תוכלו ללכת לאתר המתחרה: Slightly Morbid. גם שם תוכלו לשלוח אימייל לאחר מותכם, אבל רק לאחר שקרוב משפחה או חבר טוב, שיודע את סיסמתם לאתר, ייכנס אליו לאחר לכתכם ויפעיל את התהליך חלילה. Slightly Morbid נוסד ע”י הזוג מייק ופמלה פוטר מפאלם ספרינגס, קולורדו, שמפעיל אתר נוסף למשחקי רשת.

פמלה מספרת שהצורך להקים את אתר המוות נולד לאחר שאחד הקבועים בפורום נעלם באופן מפתיע. האמת שהוא לא מת: שלושה חודשים לאחר שנעלם, הופיע אותו חבר שסיפר על חופשת הקיץ הנהדרת שלקח, אותה בילה ללא חיבור לאינטרנט. זה כבר היה מאוחר מדי, ביום שחזר אל הפורום – Slightly Morbild כבר רץ במשך שבועיים.

פיטר ווגל מפלורידה כנראה לא יצליח ליצור קשר לעולם עם חבריו הווירטואליים של בנו החורג, נתן, שנפטר בשנה שעברה בגיל 13 במהלך התקף אפיליפסיה. מספר שנים קודם לכן, מישהו הצליח לפרוץ לחשבון האימייל של הבן. מאז, ווגל, מנהל רשתות במקצועו, חינך את בנו לבחור סיסמאות קשות לניחוש ובוודאי לא לרשום אותן, כדי לא להשאיר את האפשרות שמישהו יעשה בהם שימוש לרעה.

כדי שמקרה דומה לא יקרה גם לו, החליט ווגל לסמוך על חבר טוב, שצויד במסמך עם סיסמת האימייל שלו. בדרך כלל, סיסמת האימייל היא החשובה מכולן, מכיוון שדרכו תוכלו לשחזר את רוב הסיסמאות לאתרים להם נרשמתם. “אני מקווה שהחבר שלי לא יצטרך להשתמש בסיסמאות לפחות ב-100 שנים הקרובות”, אמר ווגל, “אבל הניסיון מלמד שכל דבר יכול לקרות, גם אם אתה בן 13”.