תנין וג’נטלמן

לרוב חבריו של צ’יטו, דייג תושב קוסטה ריקה, יש חבר שהוא גם בעל חיים. לחלקם יש חתול, אחרים מחזיקים כלב. גם לצ’יטו יש חיית מחמד, קוראים לו “פוצ’ו” והוא, מה לעשות, קצת שונה. למה? כי פוצ’ו הוא תנין ענק.

חברי התנין פוצ'ו
חברי התנין פוצ'ו

אגם סיגווירס שבקוסטה ריקה מכסה שטח של כ-100 קמ”ר ומימיו ירוקים ולא מזמינים במיוחד. בימים רגילים אין יותר מדי מה לעשות באזור, אבל מאז שנודע על חברותם של הזוג המוזר, המקום שוקק תיירים. את רוב יומו מבלה צ’יטו לצד או בתוך המים, כשהוא קורא בשקט יחסי לחברו הותיק. בדרך כלל, אחרי מספר שניות, המים מתחילים לגעוש, ותנין ענק במשקל 450 ק”ג מזנק בין הגלים כשהוא מכה בהם את זנבו וראשו.

“זה חוויה מאוד מסוכנת אבל פוצ’ו הוא חבר טוב ויש לנו יחסי חברות אמיתיים”, סיפר צ’יטו בן ה-52 לכתב אוממו, “בכל פעם שאני רואה את המבט שלו בעיניים, אני יודע שהוא לעולם לא יתקוף אותי. זה מאוד מסוכן לכל בן אדם אחר להכנס למים, מה שמשאיר את האגם הענקי הזה לשנינו בלבד”.

פוצ'ו, תעשה לי תנין
פוצ'ו, תעשה לי תנין

החברות ההזויה הזאת נולדה לפני 20 שנה כשצ’יטו הציל את פוצ’ו כשמצא אותו על סף מוות על חוף נהר פאריסמינה, באיזור היותר קריבי של קוסטה ריקה. פוצ’ו נורה בעינו השמאלית ע”י חוואי אחרי ניסיון כושל לבלוע את עדר הפרות שלו.

צ’יטו ריחם על החיה הפצועה, ובעזרת מספר חברים מקומיים העלה את התנין לספינתו, שם גם החליט לקרוא לו “פוצ’ו” (כוח בשפה המקומית). בחודשים שחלפו, טיפל הדייג במסירות בתנין כשהוא דואג לו לתרופות, מזון ובעיקר להמון חום ואהבה.

“כשמצאתי אותו באגם, ידעתי מיד שאקח אותו אליי הביתה”, מתמלא צ’יטו בנוסטלגיה, “הוא היה מאוד רזה ושקל רק 70 ק”ג. במשך שישה חודשים האכלתי אותו בתרנגולות ודגים כדי שיחלים ויחזור לעצמו”. במשך כל תקופת ההחלמה, נשאר צ’יטו לצד פוצ’ו, כשהשמועות התחילו לצוץ על כך שהשניים אפילו חולקים את אותה מיטה. “רק רציתי שהוא ירגיש שיש מישהו שאוהב אותו, שיבין שלא כל בני האדם הם רעים”, משחזר הדייג המסור, “אני אוהב את כל בעלי החיים, בעיקר את אלו שסבלו. זה דרש ממני המון, להיות לצידו כל יום”.

אל תנין לי מה לעשות
אל תנין לי מה לעשות

כעבור מספר שנים של חברות עמוקה, הרגיש צ’יטו שנוצר קשר מיוחד בינו לבין פוצ’ו, כזה שאיפשר לו קירבה שאינה מוכרת אצל תנינים.

“רק אחרי 10 שנים שבילינו ביחד, הרגשנו שאנחנו מוכנים לעבור לשלב הבא. זה היה מאוד איטי. בהתחלה שיחקתי איתו קצת, עם נגיעות מאוד עדינות ורק כשהרגשתי שנבנה בינינו ביטחון משותף, הרשתי לעצמי להרגיש אותו יותר. ההתרגשות הכי גדולה הייתה כשהוא התחיל להגיע אליי בכל פעם כשקראתי לו”.

בימים אלה זורמים מדי יום עשרות תיירים למימי האגם, רק כדי לצפות בחברות הנדירה בין השניים. “אין מאושר ממני בעולם”, סיכם צ’יטו, “לפוצ’ו ולי יש אחד את השני, וזה כל מה שאנחנו צריכים”.

ובינתיים, בסאן אנטוניו שבארה”ב, חבר של פוצ’ו חסם את התנועה.