ככה נראה הרוכש הראשון של PS4

פלייסטיישן 4 שוחררה היום בשעה טובה וככה נראתה תנועת הניצחון של ג'ואי צ'יאו, הרוכש הראשון של הקונסולה, ברגע האמת. ואחרי זה מתפלאים על כל מיני דברים.

הרוכש הראשון של פלייסטיישן 4 ברגע האמת

אחת ששומעת – חזרה לגברים וגיטרות

אחת ששומעתאליענה בן דוד (בלוג / iCast / MixCloud) מגישה תוכנית שבועית ברדיו הבינתחומי 106.2 עם שעתיים של מוזיקה שעושה נעים בלב.

והפעם, תוכנית מספר 113 שנעה בין הנשי לגברי, בין כלי מיתר לכלי נשיפה, בין אלבומים טריים טריים לכאלו ותיקים שליחם לא ינוס לעולם. עושה לעצמי תרפיה במוזיקה, מקווה שגם לכם.

It Might Get Loud – ההיסטוריה של הגיטרה החשמלית

גיטריסטים וחבריםרדיו אוממו מעניק לכם צפייה ישירה (עם כתוביות תרגום באנגלית) בסרט דוקומנטרי אודות שלושת הסגנונות של הגיטרה החשמלית בכיכובם של שלושה מהגדולים בגיטריסטים בני זמננו: ג'ק וויט (וויט סטרייפס), The Edge (יו 2) וג'ימי פייג' (לד זפלין). פרטים מלאים בצד השני של הוידאו.

בסרט, שהופק ב-2008, תוכלו לשמוע את ג'ימי פייג' מספר איך פרש מניגון הגיטרה כדי להתקבל לבית הספר לאמנויות, רק כדי לחזור כמה שנים מאוחר יותר בתור נגן מלווה ולהבין שהוא לא באמת נהנה לנגן מוזיקה שאחרים כתבו. הוא חוזר ל-"Headley Grange", בית מחסה בדרום אנגליה שהפך בשנות ה-70 לאולפן הקלטות ייחודי תודות לאקוסטיקה בבניין.

It Might Get Loudהמבנה הפך במהרה לחביב אנשי הרוק הבריטי בשנות ה-70 ושימש את לד זפלין, פליטווד מק וג'נסיס. רבים מהשירים הידועים של לד זפלין הוקלטו באותו בניין כולל היצירה "Stairway to Heaven" (שנכתבה ביום אחד) ואפילו השיר "Black Dog" שנכתב על כלב לברדור שנהג להסתובב בין החדרים במבנה.

ההיסטוריה של "דה אדג'" מתחילה בתקופה שבנה גיטרה ביחד עם אחיו. בסרט הוא הולך לבקר בבית הספר התיכון שם הקים את להקת U2 ומגלה כמה מהשיטות שלו כמו העלמת מיתרים מתוך אקורדים מסויימים והוספת דיליי ואפקטים "כדי למלא את הצלילים שלא נמצאים". הוא גם מדבר על הרכישה של ה-Gibson Explorer, הגיטרה שהפכה לסימן ההיכר שלו ועל ההשפעות שהביאו ללהיטי ענק כמו "Where the Streets Have No Name" ו-"Sunday Bloody Sunday".

ג'ק וויט מתחקה אחר השורשים המוזיקליים שלו עד לילדותו בדטרויט, שם נאלץ לישון על חתיכת קצף לאחר שהוציא את המיטה מהחדר כדי לפנות מקום לשתי מערכות תופים וגיטרה. וויט מספר איך גדל לצד תשעה בני משפחה מוזיקליים בזמן שחיפש את דרכו דרך שורשי הבלוז, הרוטס, ההיפ-הופ וההאוס שהיו פופולריים במיוחד ברובע הלטיני בו גדל ואיך הצליח בסופו של דבר לצאת עם אמירה משלו.

נקודת השיא של הסרט מגיעה במפגש של שלושת הגיטריסטים, שם הם משוחחים על ענייני גיטרות והשפעות מוזיקליות וגם עושים מחווה קטנה ליצירה אישית של כל אחד מהם.

הרובוט הקטן שלמד לצעוד

הרובוט אטלסהרובוט "אטלס" הוא רובוט אנתרופומורפי, כלומר דמוי-אדם, שמתוכנן לצעוד בשטחים קשים למעבר אדם או במקומות מחוץ לכדור הארץ.

בוידאו המצורף תוכלו לראות אותו צועד בשטח סלעי במיוחד וגם עומד בגבורה כשמישהו מנסה להעיף אותו מהצד. הגאונות של הרובוט נובעת מהיכולת לחשב באלפית השנייה את הזווית בה הוא נמצא ולייצב את עצמו בעזרת הרגליים, הידיים וחלק הגוף העליון על מנת לא לאבד את שיווי המשקל. או כמו שהגיב אחד הצופים: "הוא נראה בדיוק כמוני כשאני שיכור ומחפש את השירותים הקרובים ב-2 בבוקר".

מכירת החיסול של וולטר וויט

לכל אלה שחשבו שכל מה שנלקח מהם זה החופש הגדול שהם היו בו עד לסוף השבוע האחרון, צוות אוממו נמצא כאן כדי לדרוך על עוד יבלת טרייה: נכון לאתמול נלקחה מכם גם אחת הסדרות הטובות שריצדו על המסך הקטן – "שובר שורות".

וולטר וויטחלקכם היה שם כשהיא רק התחילה ולא היה ברור בדיוק אם התסריט נכתב "און דה גו", עם ההתקדמות מפרק לפרק ומעונה לעונה, אם ידוע בכלל להפקה או לשחקנים, או לכל הפחות לכותבים עצמם לאיזה כיוון זה לוקח והכל פשוט התגלגל לו מבלי לדעת לכמה קמ"ש תגיע הסחרחרת הזו. מה שכן היה ברור מלכתחילה הוא שמדובר בחומר טהור. היה שם הכל: כתיבה מעולה, משחק חזק, בימוי מצויין, צילום מבריק, סאונד משובח והשקעה יוצת דופן בחזות הסידרה עם הרבה ירידה לפרטים.

הסידרה נתנה תחושה שהליהוק על פי "טייפ קאסט" עובד מעולה: האנק הוא סוג של מילואימניק קרבי שהרעל עוד זורם בקרביו, סקיילר היא האישה החכמה שמנהלת את העניינים מאחורי הקלעים כשצריך, וולטר הוא באמת סוג של מורה לכימיה אובססיבי לפרטים, גם כשהוא מדבר בראיון קליל אצל קונאן אובריין, וג'סי. ובכן, ג'סי הוא ג'סי ואנחנו בעיקר מקווים בשבילו שימצא את עצמו גם בתפקידים אחרים בהם לא יצטרך להופיע בתור תפקיד משני לבאנג בכל פרק. כמו כן היינו ממליצים עבודה אינטנסיבית על האובר אקטינג שלו (דבר שהפסיק לבלוט רק לקראת סוף הסידרה, עת כולם לקו באובר אקטינג עצבני, בהתאם לתסריט המופרז שהפך אינטנסיבי עד לנקודת הקצה).

[nggallery id=21]

איזכור מיוחד מגיע למחלקה אחת בסידרה, מחלקה שבד"כ לא מקבלת תשומת לב מיוחדת בעשייה טלויזיונית או קולנועית – מחלקת הארט והאביזרים. זו המחלקה שאחראית לסרוק את התסריטים ולמארקר את כל מה שניתן לתרגם לדברים מוחשיים: חפצים, בגדים, אקססוריז, כולל לוגואים וסמלים שיחזרו במהלך הסידרה עד שיהפכו לשיגרה בעין, לסמל דמות או לאפיון של מקום מסויים. ב-"שובר שורות" הייתה התעלות גדולה מעבר להשקעה במציאת אביזרים "פוטוגנים" שמצטלמים טוב או מחמיאים לסט הצילום. כשהעבודה במחלקת האביזרים טובה, אז הצבעים, הסמלים, הצורות הופכים להיות חלק בלתי נפרד מהעלילה, יוצרים סמליות שמחזקת את הדרמה וכך נושאים אותה לגבהים חדשים.

עם הגעת הסידרה לקיצה, נשארו במחסני ההפקה כמויות בלתי נדלות של אביזרים שכאלה, ובאמריקה כמו באמריקה, גם הפעם מצאו איך לתעל את המומנטום ולפני שבוע נפתחה מכירה פומבית שמציעה את כל החפצים שהופיעו לאורך כל עונות הסידרה, עם ציפיות לגרוף לפחות 20 מיליון דולר מהמכירה.

פה תוכלו למצוא פריטים זוטרים ביותר כמכנסי הפיג'מה של מארי, מי בכלל זוכר מתי ראינו אותה איתם, במחיר של $25, דרך דלי העוף במזללה "לוס פויוס הרמנוס" של גאס פרינג במחיר צנוע יחסית של $750. מי ששולט בעלילה יזהה את הדובי הורוד הבלתי נשכח שפתח את העונה השנייה, ליווה את כולה והניב צילומים מדהימים והגיע כבר ל-$2,500, ועד הפעמון של סאלאמנקה הנכה, אביזר אלמותי, שהגיע עד לרגע זה ל-$3,500 ומחירו ממשיך ומטפס למעלה במהירות כאילו היה עדיין מורכב על כסא הגלגלים של סלמנקה בדרכו השמיימה, שגם מוצע למכירה בסכום של $5,000 ואנחנו מנחשים שהיד עוד נטויה. אגב, את הכובע של הייזנברג שמרו אנשי הארט לעצמם.

אז אם אתם מרגישים צורך להיות בעליו של אביזר של הדמות או הסצינה האהובים עליכם תצטרכו לשבור את החזרזיר כדי לעשת זאת, כמו שאומרים באמריקה, ולוותר על כמה בירות. או אוכל. או קורת גג. אבל היי, אם זה יניח עליכם אפילו רבע מההשראה שנחה על המעורבים בסידרה זה פרייסלס, ואז מה זה כבר $750 עבור דלי פלסטיק עם לוגו של תרנגולים?

צפייה ישירה: The Doors – When You're Strange


הבמאי המוערך טום דיצ'ילו (שגילה לעולם את בראד פיט) מספק לנו הצצה נדירה אל חיי אחת הלהקות הגדולות בהיסטוריה של המוזיקה: הדלתות.

עטיפת תקליט הדורזדרך הקריינות של ג'וני דפ וקטעים דוקומנטריים נדירים, מתקבל מבט אינטימי אל חייו של סולן הלהקה הכובש, הכריזמטי והבלתי נשכח ג'ים מוריסון, אל יחסיו המורכבים עם אביו.

הסרט מורכב מעשרות קטעים פרטיים של הלהקה, מהסטודיו ומהופעות לאורך שנות ה-60' וה 70' וכולל קטעי ארכיון בלעדיים שטרם נראו השייכים לחברי הלהקה.

יוצרי הסרט השתתפו בתחרות הרשמית של פסטיבל סאנדאנס 2009 ובתחרות הרשמית של פסטיבל ברלין 2009 ולא עניינו אף אחד.

פודקאסט: השורשים של הרוק'נ'רול

רדיו אוממו שמח להציג שיתוף פעולה ראשון מסוגו עם אנשי אתר Magic Transistor.

קבוצת "הטרנסיסטור הקסום" היא חבורת אנשי מוזיקה מניו יורק, סאן פרנסיסקו ולונדון שהתאחדו תחת אתר אחד במטרה למפות ולהנחיל את השורשים של מוזיקת הרוק'נ'רול. במסגרת פעילותם הם סורקים ודוגמים תקליטים נדירים מתחילת המאה ה-20, כאלה שכבר יצאו מזמן ממחזורי ההדפסה, תוך שמירה על סטנדרט גבוה ביותר של ארכיוני אודיו.

לצורך המחקר על ההיסטוריה של המוזיקה, הם חופרים באורח החיים, הקשרים והיחסים שהיו למוזיקאים נשכחים מעידן הקאנטרי-בלוז וכך מחפשים ומוצאים את השורשים האמיתיים את הרוק'נ'רול.

לחצו פליי לשמיעת הפודקאסט

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

במקביל לעבודת הארכיון יוצרת הקבוצה פודקאסט דו-חודשי עם הגילויים וההתרחשויות בעולמם הצר. לשמחתנו, הסכימו אנשי הקבוצה לשדר את הפודקאסט בסינדיקציה גם ברדיו אוממו והנה לפניכם הפרק הראשון מתוכו. והפעם: איזה שיר של להקת זפלין כתבה להקת בלוז בשנת 1929? מי היה אותו אלן פריד שהמציא את המושג "רוק'נ'רול"? למה אסרו להקליט מוזיקת רוק'נ'רול בזמן מלחמת העולם ה-2? ואיך לעזאזל נוצר הקשר הראשוני והאהוב בין אלכוהול ומוזיקת רוק? כל זאת ועוד.

[highlight]Origins of Rock 'n' Roll Podcast is used under license from Magic Transistor[/highlight]

Written By Ryan Aull and Ben Ruhe
Produced By Ryan Aull / Additional Credits: Keith Adams and Kendall Green