שנה בחיי תינוק

שנה בחיי תינוקמאז שהביאו את אלכסנדר הקטן הביתה, הוריו החליטו לצלם אותו פעם אחת ביום, תמיד באותו ספוט. 365 ימים חלפו, הזוג הוסיף לעסק את השיר המצויין "We're Going To Be Friends" של ה-White Stripes (מתוך פסקול הסרט "נפוליאון דיינמייט") וזה מה שיצא.

PhotoWalk בישראל

ב-18 ביולי (יום שבת) ייצא לדרך אירוע ה-PhotoWalk הראשון בישראל. האירוע, שמופק ומאורגן בהתנדבות ע"י ליאור שפירא, מזמין צלמים חובבים להצטרף לסיור אורבני בדרום ת"א.

צילום: ליאור שפירא
צילום: ליאור שפירא

הקונספט הייחודי מבוסס על אירועי Photowalk דומים מהעולם, שהופקו לראשונה ע"י הצלם ואמן הפוטושופ הידוע סקוט קלבי.

הרעיון די פשוט – קבוצות במקומות שונים בעולם מתארגנות ויוצאות לצלם ביחד רגלית לזמן של בערך שעתייים-שלוש. אחרי הצילומים אפשר לשבת ביחד (מי שרוצה) על בירה או ארטיק, להראות אחד לשני את הצילומים ולשתף חוויות. בסוף, מי שמעוניין, יכול גם לשלוח למוביל הקבוצה את התמונה הכי טובה שלו כאשר התמונות הכי טובות מתמודדות עם צילומים מרחבי העולם בתחרות נושאת פרסים (חברות די רציניות נתנו חסות, קלבי הזה מקושר היטב).

"אני עוקב כבר די הרבה זמן אחרי הבלוג של קלבי ולפני כמה חודשים הוא התחיל לפרסם את רעיון האירוע. בהתחלה קיוויתי שמישהו יפתח קבוצה ואני רק אצטרף, אבל זה לא קרה אז החלטתי להרים את הכפפה", סיפר ליאור לכתב אוממו, "לפי דעתי, שני דברים מעולים יכולים לצאת לכל מי שישתתף בטיול הזה. הראשון זאת ההזדמנות לצאת ולצלם, משהו שיותר מדי קל להתפנק ולא לעשות (כי בטח יש משהו בטלוויזיה) ושנית היא ההזדמנות לצלם בקבוצה. כל אדם מביא משהו מאוד אישי לצילומים שלו, אם זאת תפיסה טובה של סצנה, ראייה אמנותית, טכניקה מעניינת. את רוב מה שאני יודע בצילום למדתי מצלמים אחרים ואני מאוד אשמח להכיר צלמים אחרים מתל אביב והמרכז".

גם ליאור לא מגדיר את עצמו כצלם מקצועי. "קצת היססתי לארגן את זה בגלל שהם מחפשים צלמים מנוסים (ומנוסים בהדרכת קבוצות) ואני רק צלם חובב. התחלתי לצלם לפני 10 שנים בערך, עוד עם מצלמת רפלקס אנלוגית, בניתי חדר חושך בבית בזמן שעשיתי קורס בקמרה אובסקורה ודי מהר עברתי לצלם דיגיטלי ומאז אני מצלם, בתור תחביב, כל הזמן".

כדי לא ליצור עומס על הסיור, מספר המשתתפים מוגבל ל-50 בלבד (כשרגע כבר נרשמו 25, אז כדאי למהר). למי שמעוניין: הסיור יערך ביום שבת, ה-18 ביולי, בשעות הערב, כשהמסלול יתחיל ויסתיים בחוף הים בדרום העיר, באיזור צ'רלס קלור. אין מינימום ידע או ציוד נדרש, ובגדול, כל אחד עם תשוקה לצילום מתקבל בברכה.

אם אתם בעניין, תוכלו להרשם ולקבל פרטים נוספים דרך האתר של ליאור.

ישיבת פלייליסט #4

אופנת אוממו לקיץ הרחוק
אופנת אוממו לקיץ הקרוב

חודש מאי תכף נגמר, אבל הקיץ רק מתחיל, מה שאומר שהשירים החדשים בפלייליסט שלנו החודש מאושרים מאי פעם. איכשהו, יצא לנו גם פודקאסט עם ניחוח תנכ"י משהו. אל תדאגו, תבינו בהמשך.

יאללה, תלחצו פליי ובואו נתחיל.

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

(00:10) 01. Passion Pit – Sleepyhead

Passion Pit
Passion Pit

את הפודקאסט הנוכחי פותחים Passion Pit, חמישיית חברים ממסצ'וסטס. הכל התחיל כשסולן הלהקה, מייקל אנג'לאקוס, החליט להקליט שישה שירים עבור חברתו לכבוד וולנטיין דיי. השירים החלו להסתובב ברחבי הקולג' בו למד ובסופו של דבר נהפכו ל-EP הראשון של הלהקה.

בתחילת השנה הופיע השיר בפרסומת הקנדית ל-PSP וגם באיזה קמפיין בחסות MTV, מה שהוביל גם את Pitchfork וה-BBC לכתוב עליהם כמה מילים. אגב, מומלץ מאוד גם לצפות בקליפ לשיר, שנטחן בשבועות האחרונים ב-NME TV.

(02:58) 02. The Thermals – Now We Can See

"הטרמלים", שני בחורים ובחורה מפורטלנד, הוציאו השנה את אלבומם הרביעי. הלהקה התגלתה כבר ב-2002, אחרי ששלחה דמו שהוקלט ב-10 דולרים לענקית האינדי Sub Pop. מאז עברה הלהקה אינספור שינויים, בעיקר סביב חוסר הרצון שלהם לשלב פעולה עם הכיוון המוזיקלי של המפיקים המוזיקליים שהונחתו עליהם מהלייבל.

The Thermals
The Thermals

אחרי שהחליפו 5 מתופפים, כנראה בגלל שהזמר והבסיסטית קצת בקוצ'י-מוצ'י, עזב ההרכב את Sub Pop ועבר לזרועותיו של הלייבל Kill Rock Stars, שבאותם ימים העביר את מיקומו לפורטלנד. אחרי שעידנו את הסאונד שלהם והתחילו סוף-סוף להשמע קצת כמו REM בימים הישנים והטובים של Reckoning ו-Document, החלה הלהקה לצבור תאוצה והשיר שאתם שומעים זכה לככב בפרק הסיום של סדרת הטלוויזיה הכושלת "צ'אק", והלייבל החליט לשחרר כסף ליצירתקליפ.

אגב, עוד נקודת חיבור ל-REM ניתן למצוא בעובדת היותם חובבי סביבה וטבע. בתחילת 2006 דחתה הלהקה הצעה בסך $15,000 עבור שימוש בשיר בפרסומת ליצרנית הרכב 'האמר'. "חשבנו על זה בדיוק 15 שניות", סיפר הסולן לאחרונה, "ואז אמרנו לעצמנו: אנחנו בפרסומת להאמר? אין סיכוי. זה כל כך רשע."

(06:12) 03. Bombay Bicycle Club – Always Like This

Bombay Bicycle Club
Bombay Bicycle Club

ארבעת החברים מלונדון, המרכיבים את "מועדון האופניים של בומביי", פרצו לתודעה הציבורית אחרי שזכו במקום הראשון בתחרות Road To V, המאורגנת ע"י Channel 4, כשהזוכה בה מקבל את הזכות לפתוח את אירועי V Festival, אחד מאירועי המוזיקה הגדולים בבריטניה, שרץ עוד מ-1996 תודות למוחו הקודח של ג'רוויס קוקר, סולן להקת Pulp. אגב, למקום השני באותה תחרות הגיעה להקת The Holloways, שגם נטחנים אצלנו לא מעט עם השירים Generator, Dancefloor ו-Two Left Feet. לא קשור, הלאה.
אחרי שכל חברי הלהקה סיימו בהצלחה את לימודיהם האקדמיים, התחיל ההרכב לקחת ברצינות את עניין המוזיקה וביולי הקרוב ישוחרר בשעה טובה אלבומם הראשון, מתוכו אתם שומעים את סינגל הבכורה.

(09:53) 04. Hatcham Social – Murder In The Dark

מישהו לקח 4 בחורים לונדוניים, דחף ביטים מהסיקסטיז, כמות נדיבה מאוד של אינדי-פופ אייטיזי, קליפ על 8 מ"מ, והוציא לעולם את Hatcham Social.

Hatcham Social
Hatcham Social
דרך אגב, אם התיפוף מזכיר לכם משהו, זה לא בטעות. מדובר בבחור בשם פיננגאן קיד, שהיה חבר להקת Klaxons שאחראים ל-"Golden Skans". אחיו, טוביאס, הוא זה ששיכנע אותו לנטוש את ה-Klaxons ולהצטרף ללהקה החדשה שהקים.

לצורך ההקלטות גויס טים בורגס, סולן להקת The Charlatans, שנחשבת לאחד מאבות הבריט-פופ ותרבות המאדצ'סטר בבריטניה אבל בארץ מוכרים בעיקר בזכות The Only One I Know. אלבום הבכורה של Hatcham (שזה "תזיז את העצים" באנגלית עתיקה או משהו כזה) שוחרר במרץ האחרון, אבל טרם עורר עניין כלשהו אצל מישהו.

(12:43) 05. 1990s – Balthazar

The 1900s
The 1900s

את ה-"אלף-תשע-מאות-תשעימס", שלישיית מכוערים מגלאזגו, הכרנו בשנה שעברה עם "See You at the Lights". הלהקה הוקמה בסביבות 2006, תחת השם The Yummy Fur, והחליפה לא מעט חברים, ששניים מהם יהיו לימים אנשי להקת Franz Ferdinand.

האמת שאין יותר מדי מה לספר עליהם – הם הוציאו שני אלבומים, מתוכם שוחררו שלושה סינגלים שגירדו את המקום ה-100 במצעד הבריטי.

אם כך, בוא נעבור לנושא השיר – Balthazar, או בשמו העברי – בֵּלְשַׁאצַּר, מי שהיה נסיך בבל וכנראה גם אחראי לחורבנה. אדון בלשאצר הוא זה שהחליט לקחת את הגביעים הקדושים מבית המקדש ולהפוך אותם לכוסות שוט עבור עצמו ומקורביו, אירוע שמתואר בתנ"ך כ-"משתה בלשאצר".

בספר דניאל מסופר כיצד יד אלוהים יצאה מתוך הגביע וכתבה על הקיר את הכתובת "מְנֵא מְנֵא תְקֵל וּפַרְסֵין". בלשאצר קורא אליו קוסמים וחכמים שיפענחו עבורו את הכתובת ובסופו של דבר דניאל הוא זה שמצליח לפרש את הכתוב ומנבא חורבן לממלכת בבל בידי הפרסים. ואכן, כך מסופר, באותו הלילה נהרג בלשאצר ע"י הפרסים וממלכת בבל נחלקה לשניים.

מה לנו יצא מכל זה? מסתבר שהסיפור הזה הוא המקור לביטוי הידוע "הכתובת על הקיר". אה, ועוד משהו אחרון, השם "דניאל" עוד יחזור בהמשך הפודקאסט, אבל בהקשר אחר לגמרי.

(16:26) 06. Walter Meego – Forever

זהו, אין מה לעשות, אם השיר הזה מופיע כאן, כנראה שהקיץ הגיע סופית.

"וולטר מיגו" הם צמד משיקגו, שמארח חבר נוסף להפעלת אינסטרומנטים נוספים בהופעות חיות. ההרכב החל את דרכו כשהסתובב עם טייפ ארבעה-ערוצים בערבי "מיקרופון פתוח" ברחבי העיר וחיפש מקומות להופיע בהם. אחרי 3 שנים של חיפושים, הגיע הרגע ובאפריל 2008 הופיע אחד משירי הלהקה בפרק של "בטי המכוערת" וחודש לאחר מכן כבר כיכב שיר אחר בפרסומת של הייניקן, גורם ידוע בהזנקת להקות צעירות.

את המוזיקה שלהם, אינדי-פופ שמח במיוחד, מגדירים החברים בתור: "שילוב של ריף-ראף מ-'מופע האימים של רוקי' וג'ון לנון שואף בלון הליום". גם הקליפ בהתאם.

(20:31) 07. The Killers – Four Winds

את הקילרס כולם מכירים וחלאס איתם באמת, אבל פה מדובר בחידוש דרך-אגבי ששוחרר בתור ה-B-Side של Spaceman האובר-מוערך לחלוטין. Four Winds, שיר שבמקור שייך ללהקת Bright Eyes, שוחרר ב-2007 ונבחר למקום ה-5 במצעד Pitchfork באותה שנה.

השיר עמוס במוטיבים תנ"כיים על נפלאות האמונה ובין השאר אפשר למצוא בטקסט את המילים "יהוה", "אלוהה", "המלך שלמה" וגם את "הצעדה לבית לחם". איך כל זה קשור ללהקה פופית עמוסת מזומנים מלאס ווגאס? לא ממש ברור, ואולי גם לא כזה משנה, העיקר שהם ממשיכים לייצר להיטים ל-iPod שלכם.

(24:29) 08. Hot Chip & Peter Gabriel – Cape Cod Kwassa Kwassa

Hot Chip & Peter Gabriel
Hot Chip & Peter Gabriel

מדובר כנראה באחת המחוות הגדולות שנערכו לאחרונה. פיטר גבריאל, אלילם של להקת Vampire Weekend, הקליט גירסא משלו לשיר בו הוא עצמו אחד הנושאים המרכזיים. השיר המקורי נשא את המילים "But this feels so unnatural, Peter Gabriel too", כשבגירסה הנוכחית, גבריאל שר: "It feels so unnatural. Peter Gabriel, too. And it feels so unnatural to sing your own name."

אגב, הרמיקס שייך ל-Hot Chip, אלה שהגיעו אצלנו עם הלהיט One Pure Thought למקום ה-34 במצעד 2008.

(28:33) 09. Benjamin E. Morsberger – Don't Forget To Regret

בנג'מן מורסברגר
בנג'מן מורסברגר

תגלית חדשה תודות ל-Last.fm. בנג'מן מורסברגר הוא מוזיקאי בן 21, שעובד בכלל בתור איש וידאו. אחרי שניגן במשך כל ימי חייו הקצרים על פסנתר, כינור, תופים וגיטרה, ניגש בנג'מן ללימודי אומנות ב-Copper Union, אחד ממוסדות הלימוד הנחשבים בארה"ב, הממוקם בניו-יורק.

תודות ל-MySpace, שם הוא מספר שאבא שלו אחראי לכל מה שקרה בחייו, התחיל הבחור לצבור קצת קהל אבל עדיין מחכה שמישהו יחליט להחתים אותו.

(33:34) 10. Bat For Lashes – Daniel

נטשה קאן
נטשה קאן

Bat for Lashes היא בעצם נטשה קאן, בת 29 מברייטון, שושלת לאם אנגלייה ואב פקיסטני. נטשה החלה לכתוב חומרים מתוך שיעמום, בזמן שהייתה מורה בבי"ס יסודי. ב-2006 הוחתמה בלייבל Echo, לצד אמנים כמו Moloko.

אחרי שהופיעה בפסטיבל גלסטונבורי וחרכה את ארה"ב בהופעות, היא זכתה למועמדות בפרסי הבריטס בקטגוריית זמרת השנה, בה הפסידה לקייט נאש ולתואר האמן הפורץ של השנה, אותו הפסידה ל-Mika.

מאז הספיקה נטשה להופיע בלא מעט מקומות נחשבים, כשהשיא הגיע ב-1 במאי, אז ביצעה בתוכניתו של דיוויד לטרמן את השיר "Daniel", שאתם שומעים כאן, ומספר על אהבתה לדניאל, הילד מ"קרטה קיד".

(37:31) 11. Sigur Ros – Inni Mer Syngur Vitleysingur

נודיסטים באוטוסטרדה
נודיסטים באוטוסטרדה

"סיגור רוס", להקת הפוסט-פאנק האיסלנדית, פועלת עוד מ-1994 ודי מוכרת בישראל, אולי בזכות עטיפת אלבומם האחרון המעוטרת בנודיסטים רצים באוטוסטרדה. השיר בפודקאסט שלנו, נסו להגיד ביחד איתי – "איני מר סיינגור ויטליסינגור", שאפשר לתרגם למשהו כמו "בתוכי יש מטורף מזמר", הוא הסינגל השני מתוך אותו אלבום.

אחד המאפיינים הבולטים של הלהקה היא השירה בשפת ההופלנדית – שפת ג'יבריש שהומצאה על ידי סולן הלהקה, יונסי.

השיר הנוכחי אמנם מושר באיסלנדית, אבל מבחינתנו זה היה נשמע אותו דבר גם אם זה היה הופלנדית, אסקימוסית או סתם הברות בחרוזים (קליפ).

(41:26) 12. KYTE – Boundaries

Kyte
Kyte

"קייט", רביעייה מלייצ'סטר בבריטניה, הם להקה חדשה יחסית שפועלת בסך הכל כשנתיים. אחרי שהתגלו בפסטיבל כשרונות צעירים של ה-BBC, רשמו החבר'ה הישג קטנטן כששיר שלהם הופיע בפרומו ל-"סופרנוס", מה שהוציא אותם לסבב הופעות ברחבי הממלכה.

בימים אלה נמצאת הלהקה בסיבוב הופעות ביפן, שמסתבר שזה חלק בלתי נפרד מחייה של להקה בריטית צעירה וכל הגדולות והטובות עברו שם בדרך לתהילה. KYTE נחשבים ללהקה מבטיחה בסצנת ה-Shoegazing, סצנה שפרחה מסוף שנות ה-80 ועד תחילת ה-90, אז עברה לכיוון יותר מחתרתי. השם "Shoegazing" (בהייה בנעליים) נולד בקרב עיתונאי המוזיקה בבריטניה, שנכחו לגלות שהגיטריסטים בלהקות הז'אנר, בשל היותם ביישנים ולרוב אף מסוממים להחריד, נהגו להסתכל במשך כל ההופעה כלפי מטה, לאיזור פדל האפקטים, מה שנתן את התחושה כאילו הם בוהים בנעליהם (קליפ).

(44:42) 13. Little Big Adventure – Happiest Times

מי שגדל סביב מחשבים (ובלי חברים) באמצע שנות ה-90 וודאי יזכור את Little Big Adventure, משחק ההרפתקאות המופלא וההזוי מתוצרת צרפת, שנחשב לשיא הטכנולוגיה התלת-מימדית בתקופה שד"ר אלבן ואייס אוף בייס שלטו במצעדים. על שמו (של המשחק, לא ד"ר אלבן) נקרא גם מופע היחיד של מאגנוס סטרסטרום, יליד שוודיה שמתגורר ועובד בימים אלה בסטוקהולם. לא חתום בשום מקום, כמעט בלי חברים במייספייס ואולי בעצם הוא תגלית קטנה שלנו. אם אתם באיזור, הופעת הבכורה שלו תתקיים ב-6 ביוני בסטוקהולם.

(48:04) 14. Emmy The Great – First Love

Emmy The Great
Emmy The Great

אמי, בת ה-25, נולדה בתחילה בהונג-קונג ובגיל 12 עקרה עם משפחתה ללונדון, שם התחנכה מוזיקלית.

בתחילת הקריירה שלה נהגה להסתובב עם Jamie T (זוכרים אותו, ההוא שנטחן עם "Sheila", ואף זכה לקליפ בכיכובו של בוב הופקינס?), ולאחר תקופה שידרגה את עצמה והתחילה להראות בחברת Fatboy Slim.

אלבום הבכורה שלה שוחרר בתחילת פברואר, ומס' שבועות לאחר מכן נבחר השיר "First Love", זה שאיתנו בפודקאסט, לשיר השבוע של iTunes וחולק בחינם לחובבי התוכנה (קליפ).

(52:35) 15. The Very Best – Dinosaur On The Ark

את הפודקאסט החודשי שלנו חותם ההרכב The Very Best, שמורכב מהרכב לונדוני בשם Radioclit ומבחור בשם איזאו מאוואמוויה מ-מלאווי שבמזרח אפריקה.

עוד מסיבה מוצלחת
עוד מסיבה מוצלחת
מאוואמוויה גדל רוב חייו בלילונגווה, בירת מלאווי, שם העביר את זמנו בתיפוף בכמה להקות מקומיות. ב-1999 החליט לעזוב את אפריקה ונדד ללונדון, שם פתח חנות לריהוט יד שניה, ששכנה בצמוד לאולפן של ה-Radioclit.

לאחר שחצי מהצמד רכש אופניים מ-איזאו, הזמינו אותו החברים למסיבה לכבוד סוף השבוע שהגיע. תודות לאלכוהול המשובח שנשפך באירוע, החל שיתוף הפעולה המוזיקלי בין מוכר האופניים לחברים מהשכונה, והקלטות משותפות החליפו ידיים ברחבי האינטרנט.

שנתיים מאוחר יותר, הוחתם ההרכב תחת השם The Very Best. לכל מקרה שלא יהיה, החליט איזאו להמשיך להשאיר את חנות הרהיטים פתוחה. מה שגם מסכם את הפודקאסט שלנו להפעם.

אם אהבתם, תרגישו חופשי להצטרף לרשימת הדיוור שלנו, להקשיב לשידור החי או סתם להשאיר תגובה.

נדבקתם בשפעת החזירים?

האם נדבקתם בשפעת החזירים?
האם נדבקתם בשפעת החזירים?

איך תדעו אם נדבקתם ב"שפעת החזירים"?

הסימנים להידבקות בשפעת החזירים זהים במידה מסויימת לאלה של שפעת עונתית חריפה.

ילד עושה טעות שתעלה לכולם ביוקר
ילד עושה טעות שתעלה לכולם ביוקר

אם אתם סובלים מ:
1. חום.
2. עייפות כללית.
3. חוסר תיאבון.
4. שיעול שלא עובר.
5. אף מנוזל.
6. גרון כואב.
7. סחרחורות.
8. תחושת בחילה.
9. הקאות.
10. שילשולים.

אז יש סיכוי טוב שנדבקתם.

האם אפשר לחטוף את "שפעת החזירים" מאכילת בשר חזיר?

לא. חיידקי המחלה לא מועברים באמצעות מזון ואכילת בשר חזיר מבושל הינה בטוחה לחלוטין. בישול או טיגון של בשר חזיר בטמפרטורה של לפחות 70 מעלות משמידים את חיידקי המחלה, בדיוק כפי שהם משמידים את שאר החיידקים במזון.

איך "שפעת החזירים" מתפשטת?


חזרזירון מאולף

חיידקי המחלה יכולים לעבור ישירות מחזירים לבני אדם וגם מבני אדם לחזירים. רוב אלה העתידים להדבק שוהים כרגע בסמוך לאזורים עמוסי חזירים, כמו חוות גידול ודוכני תצוגה בירידים אמריקאיים.

מצד שני, גם בני אדם יכולים להעביר את המחלה לבני אדם אחרים בדיוק כפי ששפעת רגילה עוברת: שיעול או התעטשות של אנשים נגועים במחלה עלולה להדביק גם אתכם. נרשמו אף מקרים בהם נדבקו אנשים לאחר שנגעו בחפץ מסויים, עליו נחו חיידקי המחלה, ואז נגעו באפם או בפיהם.

איך אפשר למנוע הידבקות?

ארגון הבריאות האמריקאי ממליץ להמשיך להתנהג בהיגיון. ריחצו את ידיכם לעיתים תכופות, כסו את האף והפה בזמן שאתם מתעטשים או משתעלים, והמנעו ממגע עם אנשים שנדבקו במחלה. במידה ואתם חולים במחלה כלשהי – הישארו בבית וצמצמו את המגע עם העולם החיצון.

עד כאן.

הסיפור של ג'ין סימונס

הפעם בתוכניתנו: ה"ייצוא הישראלי" הגדול ביותר לשדה מוסיקת הפופ-רוק העולמי – ג'ין סימונס (Gene Simmons) – מנהיג להקת Kiss.

מה בדיוק הבעיה שיש לישראלים עם ישראלים אחרים שמעזים לשיר באנגלית וגם מעזים להצליח בעולם ובגדול? או במלים אחרות: כמה להיטים חובקי-עולם, כמה תקליטי זהב ופלטינה, וכמה עוד מיליונים בבנק צריך ישראלי-ציוני (שגר באמריקה, בגלל העבודה) לצבור בכדי שבמדינה בה נולד יתייחסו אליו?


KISS – I Was Made For Loving You, 1979

רק הרעיון למשפט הפתיחה של הכתבה הזו הצריך הרבה זמן, אבל גם אנשים חושבים נוטים להגיע להבנה שאין ברירה. טוב, אז באופן לא ממש מפתיע, אחוז ניכר מבין הגולשים הישראלים יגרד את פדחתו בנסיון להיזכר מתי שמע לאחרונה את שמו של ג'ין סימונס ובאיזה הקשר, או אולי בעצם בנסיון להיזכר מתי שמע את השם הזה בכלל. אבל למה זה צריך להיות ככה?

לא, זו לא טעות. זהו כוכב רוק אמריקאי וותיק, בעל שם ופרסום כלל-עולמיים, שנולד (תחת השם חיים ויץ) בישראל וגם מזכיר את זה כמעט בכל ראיון.

ובכל זאת, אפילו שבעולם הרחב הוא יותר מפורסם מבון ג'ובי… בעצם, יודעים מה? הוא גם יותר מפורסם ממטאליקה ויותר מפורסם מ-Green Day ואפילו יותר מפורסם מ-Coldplay, Radiohead, בריאן אדמס ומפרנץ פרדיננד (הלהקה, לא ההוא משיעורי היסטוריה). למרות שהוא יותר עשיר מהם והרבה יותר וותיק בשטח, עושה רושם שכמה שהוא מפורסם בעולם, הרי שדווקא בארץ הולדתו, ישראל, נוטים לנסות ולהתעלם מהתופעה, וכמעט בכל מחיר. כמובן שלא נטען כאן כי הוא או להקתו אינם מוזכרים בעתונים בישראל, כי טענה כזו תהיה שקרית. מה שכן, מתקבל הרושם שבכל פעם שהוא כן הוזכר בתקשורת בישראל (שזה בערך ארבע פעמים בשלושים השנה האחרונות), זה תמיד לווה במין תחושת הסתייגות מעושה.

בחנויות המוסיקה כאן, המצב היה טוב יותר. העובדה בשטח היא שתקליטים של KISS דווקא ניתנים להשגה כאן מאז סוף שנות ה 70, ואפילו בהדפסה מקומית ולא רק בייבוא. אבל למה נוצרה התחושה, שאילו סימונס לא היה ישראלי, אז היו מדברים עליו כאן יותר? כי כשאתה ישראלי שמצליח בעולם, מקנאים בך כאן. וכגודל ההצלחה כך גודל הקנאה. הקנאה הזו אולי לא גדולה כמו השנאה שרוחשים לך במדינות ערב, אבל היא מתקרבת.


KISS – Crazy Crazy Nights, 1987

בשנת 1979 היה במעריב לנוער פוסטר שלו, ובכותרת היה כתוב רק "כוכב להקת קיס". לא יאומן כי יסופר, אפילו את שמו "לא זוכרים". נו, ככה זה כשמבינים את האבסורד שבהתעלמות מתופעה כל כך מצליחה… אבל מצד שני בכל זאת מנסים להתעלם.

אה, כן, יש כמובן את הסיפור על ה-SS שבלוגו של שם הלהקה, אבל לאור מה שידוע עד כה, זה לא כל כך משכנע. הרי ידוע שהוא יהודי וישראלי לשעבר, ושאמו היא ניצולת שואה ושהיא עדיין חיה, ושהוא בקשר מצויין איתה. באמת יש פה מישהו שרוצה בכל כוחו להאמין שהבנאדם הוא נאצי? לא, רבותי. זהו תירוץ עלוב שהומצא ע"י מי שמחפש להיעלב. ואגב, כמה שנים לקח לנעלבים בע"מ לגלות שזהו הסמל של הלהקה? יותר מדי זמן, כמסתבר. ולא ממש ברור למה, כי הלהקה, כאמור, אינה בדיוק אלמונית.

מה הקשר? שגם זהו תירוץ עלוב, שהומצא ע"י אנשים המחפשים להיעלב ובכל מחיר.


KISS – Love Gun, 1977

זה גם מזכיר את הסיפור שהיה בחדשות, על משפחת אסאס (שהם גם כן יהודים, סתם למקרה שתהיתם), שהשכנים שלהם דרשו מהם להחליף את שם המשפחה או לפחות להחליף את השלט על הדלת, כי "אסאס" (שמבטאים כמו אס בקלפים, רק פעמיים) מזכיר להם את ה SS. נו באמת…

אם כן, הוא מעולם לא הסתיר את מוצאו, ושלא כמו כמה פרופסורים ישראלים שמסתתרים להם באוניברסיטות בחו"ל, מעולם לא דיבר בגנות מדינת ישראל. אז איך זה ששומעים עליהם פה יותר מששומעים עליו, בעוד בעולם המצב הוא הפוך?

אייי, הכסף, הכסף. מאז שנת 1976, שנת יציאתו של אלבומה הראשון של KISS, ועד היום, נראה היה שאין דרך לעצור את ההצלחה העולמית, ואם לא די בכך, הרי שגם בשנים בהן הפופולריות שלהם בארה"ב היתה קצת בשפל, המצב באירופה ובשאר חלקי העולם היה טוב יותר. וכשסיבובי ההופעות באירופה ויפן הוכיחו את עצמם, המצב בארה"ב התעורר שוב לטובה.

לא על מכירות התקליטים והכרטיסים להופעות בלבד יחיה האדם. מלבד הכמות האדירה של פוסטרים, בובות, קומיקס ושאר מזכרות של הלהקה, הגיבור שלנו גילה דרך חדשה ומקורית לגרוף מליונים: הוא שם לב, ביום בהיר אחד, שאיש מעולם לא רשם פטנט על הסימן של הדולר ($). קשה להאמין, אבל הסמל הזה היה במשך מאות שנים ללא זכויות יוצרים! אז סימונס הלך ורשם עליו פטנט תחת שמו, ומאז, כל מי שרוצה לעשות בסמל הזה שימוש מסחרי, חייב לשלם לגיבור שלנו הרבה $$$. ועכשיו כמובן מגיע השלב הבלתי נמנע, בו נערוך את ההשוואה הקצרה והתמציתית למדי בין סימונס לבין מצבם של זמרים ישראלים אחרים בחו"ל:מייק בראנט? נו, הוא מפורסם במדינות דוברות צרפתית. לארה"ב ובריטניה ועוד אי אילו חלקים נרחבים מהעולם, בראנט מעולם לא חדר, ולא, זה לא קשור לאנטישמיות כמו שזה קשור לעובדה שהוא שר בצרפתית. אכן, הוא היה כוכב ענק אבל לא עולמי. אגב, בראנט מת כבר מזמן… וכמה מעריצים חיים שרק יהיו לו, הוא לא בדיוק השפיע על דור חדש של מוסיקאים.


KISS – Detroit Rock City, 1976

אחינועם ניני? אילו (דגש גדול על "אילו") מכירות תקליטיה בעולם היו רק 25 אחוז ממה שהתשקורת בישראל טוענת שהיה (שמתם לב שבתשקורת לעולם לא נותנים לאמת לקלקל את הפנטזיה, כן?), כנראה שכבר מזמן היא לא היתה גרה פה. גם ההופעה בפני האפיפיור, כמו גם ההשמעות המרובות בגלגל"צ לאחד משיריה האחרונים (באנגלית) לא בדיוק הקפיצו את הפופולאריות שלה בעולם שמחוץ לישראל. האמת כואבת, אה?

עפרה חזה? הצליחה בחו"ל? ולכמה זמן בדיוק? וכמה תקליטים בדיוק היא מכרה בחו"ל? אז זהו, שלא. ובכדי שלא תהיה פה אי-הבנה, עפרה היתה זמרת אדירה ותמיד תיזכר ככזו, אבל אלו בדיוק השאלות, שמי שמנסה להפליג בשבחה ולהלל אותה, משום מה לא יודע לענות עליהן מבלי לגמגם. העובדה שתקליטים שלהן יצאו בעולם, עדיין לא הופכת אותם לנמכרים במיליונים.

ג'ין סימונס בימים אלה
ג'ין סימונס בימים אלה

התקשורת הישראלית הרשמית אוהבת "לנפח", זה ברור, אבל את החלק השני של הסיפור, כלומר מה באמת עלה בגורל התקליטים שיצאו בחו"ל, דואגים תמיד להשמיט. זה בערך כמו הדרך בה מפארים במדינות ערב את "הניצחון הגדול" במלחמת אוקטובר (יום כיפור) אבל משום מה הסיפור שלהם מגיע רק עד הקטע של חציית התעלה, ובחיים לא מתייחסים לבזיון שהיה אחרי כן.

אז איפה היינו? כן. על טעם ועל ריח אין להתווכח, כידוע, וטעם מוסיקלי זה דבר נרכש, ברור, אבל עם הצלחה לא מתווכחים… כלומר, אפשר להתווכח עם הצלחה, אבל זה רק הופך את המתווכח לאידיוט. בזה, כידוע, ערוץ 1 היה תמיד טוב.

נו, אז איך זה שמישהו כזה עשיר ומפורסם ונערץ בכל העולם, זוכה כמעט להתעלמות בארץ הולדתו?

● האם זה בגלל שלא אוהבים פה מוסיקת רוק? תירוץ עלוב וגם שקרי.

● האם זה בגלל שלא הקליט מעולם שיר בעברית? תראו לי כוכב רוק אמריקאי אחד (מתוך כל אלה שמוכרים גם כאן) שכן עשה זאת.

● פרט טריוויה מס' 1004: הארי בלפונטה, פיט סיגר ואלה פיצג'רלד, מפורסמים ככל שיהיו ואמריקאים ככל שיהיו, אינם זמרי רוק, אז נא לא להביא אותם כדוגמה.

● האם זה בגלל שהוא לא שירת בצה"ל? לא, הוא היה בן 10 כשהיגר מכאן לארה"ב. תאמינו לי, ויתרו לו.

● האם זה בגלל שהוא נאצי? לא, הוא לא נאצי. הוא יהודי אוהד ישראל. כבר דיברנו על זה כמה שורות למעלה.


KISS – Forever, 2000

או שאולי זה בגלל האמת הכואבת, כדלהלן:

1. כי הוא כל כך מוצלח.
2. כי הוא כל כך מצליח.
3. כי יש לו הרבה מיליונים בבנק אבל לרוב הישראלים אין.
4. כי הוא לא משתתף בתוכנית "המליונר הסודי" (הוא מפורסם מדי, מה לעשות?).
5. כל התשובות נכונות.

אפשרות אחרת היא, שזה קשור לתרבות ולשפה העברית, השונה מהאנגלית. באנגלית יש שני סוגים של קנאה. יש את Envy שזו קנאה חיובית, כמו למשל בין אחים, ויש את Jealousy שזו קנאה מהסוג ההרסני. אבל מה? בשפה העברית אין מילה/מינוח מקביל ל-Envy, וככה יוצא שכאן, לפחות כשמדובר בהצלחה של האחר, כל קנאה היא מהסוג ההרסני.

אז אם באמת לא שמעתם עליו עד היום, על ג'ין סימונס, כוכב הרוק יליד ישראל, שהוא ציוני, מפורסם ובעל שם עולמי, זה לא כי הוא לא מפורסם. זה פשוט בגלל שכנראה הוא טוב מדי עבור האליטה הישראלית, שחושבים שמתפקידם להכתיב את טעמם ולכפות אותו על העם. נו, בתקופה בה רק ערוץ 1 שידר, עוד ניתן היה לעשות זאת. היום כבר לא ניתן, והכתבה הזו ממש היא עוד הוכחה בשטח.

לסיכום: לא כל דבר שמתרחש בעולם אמור לעניין אותנו, זה נכון. אבל כשתופעה כלל-עולמית, שנמשכת כל כך הרבה זמן, מצליחה שלא להגיע לידיעתנו, זה כנראה בגלל שיש פה מישהו חזק עם תקציב גדול, שמנסה (ובינתיים מצליח) למנוע מאתנו לשמוע על התופעה.

האבולוציה של הריקוד – בישראל

האבולוציה של הריקוד בישראלכמעט 3 שנים מהיום בו עלה לאוויר היוטיוב הסרטון של "האבולוציה של הריקוד", מעלים דורון אהרנסון ויוני גבע, מקבוצת RePublik, את הגירסא הישראלית שלהם.


האבולוציה של הריקוד (בישראל)

ההצלחה של ג'ייסון ליפליי, מעלה הסרטון המקורי, היא עניין שעוד יסופר ויתואר בקורות תולדות האינטרנט. ב-6 באפריל 2006 העלה ג'ייסון, סטנדאפיסט עלום-שם מקליבלנד, קליפ בן 6 דקות בו הוא נראה רוקד עשרות סגנונות מארבעים השנים האחרונות.

קשה להאמין שליפליי תיאר לעצמו את תוצאות המעשה. הקליפ זכה עד היום למספר אסטרונומי של קרוב ל-117 מיליון צפיות ו-350,000 תגובות. ליפליי עצמו זכה ב-48,000 מנויים וקרוב ל-2 מיליון כניסות לדף שלו ביוטיוב. מיותר לציין שהקליפ נהיה לקטע הוידאו הנצפה ביותר באתר, מה שהפך אותו ל-6 הדקות הכי מפורסמות באינטרנט.

לוגו יצירה ישראלית יוטיובתוך מספר חודשים הפך ג'ייסון לסלבריטי יוטיוב וזמן קצר לאחר מכן גם לסלבריטי בעולם האמיתי. הוא ניסה למנף את העניין והקים את Judson.tv, סוג של אתר לאנשים המעוניינים להתפרסם מריקוד. האמת שלא בטוח שהאתר באמת יצליח לשחזר את ההצלחה – בדרך כלל מי שמתחיל ביוטיוב, גם יגמור שם.

להתפשט בשביל בגט

אצן צרפתי עירום ברחובותאלוף קפיצה החליט לרוץ בעירום ביחד עם המקל שלו ברחובות פריז, כל זאת במטרה להשיג חסות למטרותיו הספורטיביות. הבחור פירסם את הוידאו ביוטיוב בצירוף הצעת מכירה ב-eBay, שם הוא מציע את גופו ובגדיו לבעלי עסקים המעוניינים לשים את הלוגו שלהם. נכון לכתיבת שורות אלה, עומד הסכום המוצע על 17,000 יורו, ועדיין יש לכם עוד שבוע וחצי עד לסגירה.


קופץ במוט צרפתי רץ ערום ברחובות פריז

רומיין מסניל, שכבר מחזיק ברקורד של מדליית כסף באליפות האתלטיקה שנערכה באוסקה ב-2007, נהנה בעבר מחסות כלכלית תודות לענקית האופנה נייק. בשנה שעברה הודיעו לו האחראים האמריקאיים שהחוזה שלו עתיד להסתיים והם לא ממש מתכוונים לחדש אותו. "זה לא היה מתוך רוע", מספר רומיין בבלוגו, "ככל הנראה זה נבע משיקוליים מסחריים ואסטרטגיים לחלוטין".

במהלך השנה האחרונה, בעקבות התגברות השפעת המשבר הכלכלי, נתקלו אתלטים רבים בקשיים להשגת חסויות ועסקים רבים מסירים את חסויותהם מאתלטים כושלים במטרה לצמצם עלויות.

בוידאו, נראה מסניל רץ עם מקל הקפיצה שלו באתרים תיירותיים ידועים בצרפת, ביניהם גשר האמנויות מעל נהר הסיין וגבעת מונמארטר, היכן שנהגו לערוף את ראשיהם של חוטאים לפני 1800 שנים בקירוב. כדי להמנע מגורל דומה, רץ הבחור כשריבוע שחור מסתיר את איברו האינטימי.

לפחות בעניין הזה, נראה שהאצן הצליח להשיג את מבוקשו. קטע הוידאו מסתובב בשעות האחרונות ברחבי הרשת וכבר הספיק לככב במהדורות החדשות הצרפתיות.

המוות יותר נוח באינטרנט

ביום שג’ראלד ספאגנברג הניו-יורקי התמוטט באמצע מסע במשחק אונליין, בתו, אליסה, יצאה למסע משלה: להודיע לכל החברים הוירטואליים של אביה שהוא לא החליט סתם לנטוש אותם.

זה לא היה קל במיוחד. אליסה לא ידעה את הסיסמא של אביה במשחק “World of Warcraft” וגם יצרנית המשחק לא מיהרה לשתף איתה פעולה. בסופו של דבר, הצליחה אליסה ליצור קשר עם החברים למסע לאחר שהגיעה ל-“גילדה” אליה השתייך אביה.

מחוברים מהעולם הבא
מחוברים מהעולם הבא

אחד החברים, צ’אק פאגוריה, שמע על מותו של ספאגנברג רק שלושה שבועות לאחר המקרה. לדבריו, חבריו לגילדה חשבו שנעלם בעקבות ויכוח שהתחולל ביניהם באותו לילה. “תיארתי לעצמי שהוא פשוט צריך קצת זמן להרגע”, סיפר פאגוריה, “הייתי המום ודי בשוק כשהבנתי למה הוא לא חזר. אם אליסיה לא הייתה מוצאת אותנו, כנראה שלעולם לא היינו יודעים”.

בתקופה בה הרשתות החברתיות הופכות לחלק אינטגרלי מחיינו, הן מהוות חלק בלתי נפרד גם ממותנו. ספאגנברג, שנפטר במפתיע בגיל 57 כתוצאה ממפרצת באבי העורקים, לא הגיע מוכן למותו. אבל אחרים כבר לוקחים את העניין ברצינות ותעשייה זעירה מוקמת בימים אלה כדי לעזור לאנשים לסגור את קשריהם הווירטואלים לפני שיעברו מהעולם האמיתי.

כשאביו של רוברט ברייאנט נפטר בשנה שעברה, הוא השאיר לבנו כונן USB שחור במגירת המשרד בביתו שבאוקלאומה. הכונן היה מוסתר מתחת לספל שקיבל בזמנו מהבן לכבוד אחד מימי הולדתו. הכונן הכיל רשימת קשרים אונליין, שהבן נדרש להעביר למכותבים בה את הידיעה על מותו של האב. אחד הכינויים ברשימה היה מנהל פורום בו נהג ברייאנט להסתובב. “זה היה די מפחיד ומוזר להודיע לכל האנשים האלו, שמעולם לא היכרתי, שאבא שלי נפטר”, סיפר ברייאנט לכתב אוממו, “מצד שני, זה עזר למשפחה בניהול כל העניין המכאיב הזה”.

אחד מהאנשים שהחליט לקחת את העניין הזה צעד אחד קדימה הוא דיוויד איגלמן, מומחה למדעי המוח בבית החולים ביוסטון. “אני עובד באחד ממרכזי הרפואה הגדולים בעולם”, סיפר איגלמן, “ובכל יום אתה יכול לראות כאן כמויות של אנשים מגיעים באמבולנס במצב שלא ציפו שיהיו בו לפני 5 דקות. אם אתה נפטר במפתיע או נכנס למצב של קומה, יכול להיות מצב שכל כך הרבה דברים שאתה מנהל בחייך נמצאים בראשך בלבד, בעיקר כשמדובר בסיסמאות לאתרים”.

כדי להתמודד עם התופעה, ולהרוויח קצת מזומנים מהצד, החליט איגלמן להקים את אתר DeathSwitch. החברים באתר יכולים ליצור רשימת כתובות אימייל שיקבלו הודעות באופן אוטומטי במידה ויוצרי הרשימה לא גלשו לאתר במשך תקופה מסויימת, לדוגמא חודש. תמורת 20 דולרים לשנה, תוכלו ליצור רשימה שכוללת עד 30 אימיילים, להם תוכלו להצמיד כל קובץ שתרצו – מסמכים, תמונות וקבצי וידאו. “DeathSwitch לא הוקם למטרת רווח”, אומר איגלמן, “מספר החברים באתר לא מגרד את המאה וגם אני לא יכול לקרוא את האימיילים מכיוון שהם מקודדים עד הרגע בו הם נשלחים ליעד”.

אם האתר הזה נשמע לכם מבעית משהו, תוכלו ללכת לאתר המתחרה: Slightly Morbid. גם שם תוכלו לשלוח אימייל לאחר מותכם, אבל רק לאחר שקרוב משפחה או חבר טוב, שיודע את סיסמתם לאתר, ייכנס אליו לאחר לכתכם ויפעיל את התהליך חלילה. Slightly Morbid נוסד ע”י הזוג מייק ופמלה פוטר מפאלם ספרינגס, קולורדו, שמפעיל אתר נוסף למשחקי רשת.

פמלה מספרת שהצורך להקים את אתר המוות נולד לאחר שאחד הקבועים בפורום נעלם באופן מפתיע. האמת שהוא לא מת: שלושה חודשים לאחר שנעלם, הופיע אותו חבר שסיפר על חופשת הקיץ הנהדרת שלקח, אותה בילה ללא חיבור לאינטרנט. זה כבר היה מאוחר מדי, ביום שחזר אל הפורום – Slightly Morbild כבר רץ במשך שבועיים.

פיטר ווגל מפלורידה כנראה לא יצליח ליצור קשר לעולם עם חבריו הווירטואליים של בנו החורג, נתן, שנפטר בשנה שעברה בגיל 13 במהלך התקף אפיליפסיה. מספר שנים קודם לכן, מישהו הצליח לפרוץ לחשבון האימייל של הבן. מאז, ווגל, מנהל רשתות במקצועו, חינך את בנו לבחור סיסמאות קשות לניחוש ובוודאי לא לרשום אותן, כדי לא להשאיר את האפשרות שמישהו יעשה בהם שימוש לרעה.

כדי שמקרה דומה לא יקרה גם לו, החליט ווגל לסמוך על חבר טוב, שצויד במסמך עם סיסמת האימייל שלו. בדרך כלל, סיסמת האימייל היא החשובה מכולן, מכיוון שדרכו תוכלו לשחזר את רוב הסיסמאות לאתרים להם נרשמתם. “אני מקווה שהחבר שלי לא יצטרך להשתמש בסיסמאות לפחות ב-100 שנים הקרובות”, אמר ווגל, “אבל הניסיון מלמד שכל דבר יכול לקרות, גם אם אתה בן 13”.

ישיבת פלייליסט #3

חדשים בפלייליסט

הנה עוד פודקאסט חודשי שלנו (לפעמים) עם כל השירים החדשים שנכנסו השבוע לפלייליסט של רדיו אוממו. כדי להתחיל, לחצו על כפתור ה-"פליי" ותעקבו מדי פעם אחרי הזמנים (בסוגריים).

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

(00:10) 01. Helen Love – John Peel Roadshow

את הסשן החודשי שלנו פותחים הפעם Helen Love, להקת אינדיפופ וולשית שכבר זוכה לקהל מעריצים קבוע משלה, למרות שעדיין לא הצליחה להכניס אף שיר ל-40 הגדולים בבריטניה.

Helen Love
Helen Love

שלושת חברי הלהקה, בראשות הסולנית הלן, ידועים במוזיקת ה-8Bit Disco (מוזיקה המורכבת מסאונדים של קונסולות משחקים ישנות) ובאהבתם לג'ואי ראמון, סולנה המיתלוגי של להקת הראמונס.

הלן הספיקה להגשים את חלומה האישי כאשר סיפקה קולות רקע לאחד השירים באלבומו האחרון של ראמון, שבתמורה הקליט שיר יחד עם הלהקה, בטרם נפטר מסרטן ב-2001.

ג'ון פיל (Peel), נושא השיר שפותח את המיקסטייפ שלנו, היה ה-DJ והשדרן האגדי של Radio 1 הבריטי. הוא נחשב למי שהציג לבריטים את המוזיקה הפסיכדלית האמריקאית, הרגאיי והפאנק. פיל נחשב לאחד מאושיות הרדיו העולמיות, גם בזכות הקריירה המופלאה שלו באותה תחנת רדיו, החל משנת 1967 ועד למותו במפתיע מהתקף לב בזמן שביקר בערי האינקה בפרו ב-2004, וגם בזכות העובדה שנתן את ההזדמנות הראשונה ל-Blur, Oasis, New Order, Manic Street Preachers ועוד עשרות אמנים, שספק אם עולם המוזיקה היה זוכה להם בלעדיו.

(02:28) 02. The BPA Ft. Iggy Pop – He's Frank

The BPA הוא הפרוייקט העכשיווי של נורמן קוק, שידוע בשכונה בתור "Fatboy Slim". איגי פופ, יקיר התחנה ואחד הגדולים שביקר פה בשנה שעברה, אחראי לשירה. זהו הסינגל השני מהאלבום I Think We're Gonna Need a Bigger Boat. הסינגל הראשון, Toe Jam, בהשתתפות דיזי ראסטל ודיוויד ביירן, הגיע אצלנו למקום ה-27 במצעד 2008.

השבוע פורסם כי נורמן הכניס את עצמו למוסד גמילה מאלכוהול. "אני מרגיש רע עם העובדה שאני חייב להיות שיכור כל הזמן", סיפר בראיון ב-2005, "ניסיתי לעלות להופיע פיכח, אבל זה לא כל כך כיף. דרוש הרבה אלכוהול שיגרום לי להפסיק לחשוב למה אני עושה את כל זה בגיל 42". ב-31 ביולי השנה יחגוג פאטבוי את יום הולדתו ה-46. תאחלו לו בהצלחה.

(05:16) 03. Little Comets – One Night In October

Little Comets
Little Comets

רביעיית ה-Little Comets מורכבת מארבעה חברים – מאט, מארק והאחים רובי ומיקי. החבר'ה מניוקאסל בנו את עצמם דרך הופעות ספונטניות שהם נוהגים לערוך בתחנות אוטובוס וחדרי הרצאות באוניברסיטאות, לפחות עד שמישהו ייתן להם מקום להופיע.

המוזיקה שלהם משלבת רוק פופי די בסיסי, בשילוב ריפים מצד הבס ונגיעות של בלוז מהצד השני, כשהכל מצליח להתחבר איכשהו. חפשו אותם במסלול של קו 5.

(08:35) 04. White Lies – To Lose My Life

אם איאן קרטיס היה חוזר לחיים וג'וי דיוויז'ן עדיין היו קיימים, כנראה שהם היו הופכים ללהקת אימו ובסופו של דבר נשמעים כמו ה-White Lies. זהו הסינגל הרביעי של "השקרים הלבנים", להקת אינדי לונדונית, שזכתה עד כה לאהבת התקשורת ואלבומה הראשון, שיצא בתחילת השנה, נכנס היישר למקום הראשון במצעד המכירות הבריטי. הלהקה התחילה את חייה ב-2005, תחת השם "Fear of Flying". בשנת ה-2007 הודיעו חברי הלהקה, דרך ה-MySpace, על שינוי השם והתאמת הסגנון המוזיקלי לכיוון משהו אפל יותר. זה עבד.

(11:39) 05. Frank Turner – Reasons Not To Be An Idiot

פרנק טרנר, לונדוני בן 27 שנולד בבחריין, הוא אחד הכוכבים העולים של סצנת הפולק הבריטית. מאז התפרקה להקת הפאנק הכושלת שלו ב-2001, החל פרנק להופיע באינטנסיביות ברחבי בריטניה, ארה"ב ומזרח אירופה.

בסוף 2008 גיליתי אותו מחדש אחרי שהסתבר שהפיק את השיר "Steve McQueen" של ה-Automatic, שהגיע אצלנו למקום ה-38 במצעד השנתי. בקיץ של שנה שעברה הופיע טרנר בלא פחות מ-30 פסטיבלים וע"פ הנאמר באתר שלו, הוא מתכוון להופיע בהרבה יותר ב-2009.

(15:33) 06. The Guggenheim Grotto – Fee Da Da Dee

The Guggenheim Grotto
The Guggenheim Grotto

"גוגנהיים גרוטו" (מערת גוגנהיים) הם שלושה חברים מדבלין, אירלנד. קווין מיי ו-מיק לינץ' הסתובבו, ניגנו ושתו בפאבים הדבלינאיים, עד שפגשו את שיין פאואר ב-2003. באחד מלילות השתייה, החליטה השלישייה להקליט חמישה שירים בדירה של שיין ולשגר אותם לתחנת הקמפוסים WXPN בארה"ב. הפרסום העניק להם את תואר "שיר השבוע" ב-iTunes מתישהו באפריל 2007, זיכה אותם באיזה פרס נידח לאמני פולק ועכשיו, באיחור אופנתי, הם הגיעו גם לרדיו אוממו.

(19:03) 07. The Fireman – Sing The Changes

אם מישהו עוד היה צריך הוכחה שפול מק'רטני הוא סוג של שמעון פרס המוזיקלי, חזר מכה (Mecca) עם אלבום חדש ואלקטרוני-משהו תחת השם The Fireman.

הסאונד נשמע כמו משהו שנשלף ישר מ-The Division Bell של פינק פלויד, המילים הן עדיין אותן מילים אופטימיות ונדושות, אבל עדיין יש שם משהו. כנראה שאותו משהו הוא Youth, מפיק בריטי אגדי ופאנקיסט לשעבר, שהפיק אלבומים ל-Guns and Roses, The Verve, Primal Scream ו-Dido.

השיר לקוח מתוך האלבום השלישי בו משתף הצמד פעולה, שנשמע נהנה לשחק טיפה יותר עם סאונדים אלקטרוניים לכל המשפחה, וקצת פחות עם גיטרות. טוב, פחות ממה שאנחנו אמורים לשמוע מסר פול, כמובן.

(22:39) 08. The 1900s – When I Say Cohen

The 1900s
The 1900s

ה-1900, להקה בת שבעה חברים משיקגו, פרצה לסצינת האינדי האמריקאית ב-2006 עם שירי פולק מתובלנים בסאונדים מהסיקסטיז. השיר When I Say Cohen, שוחרר בתחילה ב-2007 תחת השם When I Say Go וכלל אז נגינת פסנתר מהירה באווירה עליזה והיפית. לקראת סוף 2008 שיחררה הלהקה שבעה קטעים שלא נכללו באלבום הראשון, כשאחד מהם הוא השיר הזה.

הפעם הקצב הוא הרבה יותר איטי, נגינת הפסנתר מתחבאת ברקע וקולן של הסולניות – ג'אניין אוטל ו-קרוליין דונובן, מובלט הרבה יותר. חברי הלהקה נתנו לשיר פרשנות חדשה לגמרי, "אווירה ליאונרד כהנית" לדבריהם, ומכאן גם שמו.

(25:44) 09. Pete Doherty – Last Of The English Roses

אם איימי ויינהאוס היא הנערה הרעה של המוזיקה הבריטית, פיט דוהארטי הוא הבחור הרע. הסולן של ה-Babyshambles וה-Libertines, שחוגג השבוע יומולדת 30 (מזל טוב!), מציין את הגעתו לבגרות עם אלבום סולו ראשון. דוהארטי היה תלמיד מצטיין בביה"ס, נסע לרוסיה בראש משלחת משוררים בגיל 16, עבר לגור עם סבתו בגיל 18, הפך לכוכב רוק בגיל 23 ויצא עם קיית' מוס בגיל 25.

פיט דוהארטי בפוזה אופיינית
פיט דוהארטי בפוזה אופיינית

כנראה שכל הסמטוחה הזאת הגדילה את חיבתו לסם ופיט נעצר מספר פעמים כשברשותו קוקאין, הירואין, גראס וקטאמין.

בשנת 2003 נשפט לשישה חודשי מאסר, שהומתקו לבסוף לחודשיים, לאחר שפרץ לדירת חברו וגנב ממנו לפטופ וגיטרה. בחודש אפריל בשנה שעברה הוא שוב נכנס לכלא, לאחר שנשפט ל-14 שבועות בפנים, בעקבות נהיגה בשכרות, איומים, סחיטות ועוד כמה דברים שכבר הספקנו לשכוח.

כעבור 18 ימים הוא שוחרר לאחר שממשלת בריטניה החליטה לדלל את האוכלוסייה כדי לפנות מקום לפושעים הכבדים יותר. התקשורת חגגה סביבו כשיצא מהכלא כשהוא מנופף בנייר המאשר שנבדק והוא נקי מסמים. כשהוא נשאל לגבי תנאי הכלא, הוא אמר ש"מדובר בחבורה של גנגסטרים והרבה Radio 4" (סוג של רשת ב').

(29:25) 10. Beck – Youthless

הסינגל השלישי מתוך האלבום השמיני והמצויין של בק, הבחור עם האבא המוזיקאי מקנדה, האמא האמנית ממוצא שוודי-נורבגי-יהודי שהשתרללה עם אנדי וורהול מגיל צעיר, והשפעות שכוללות רוק, היפ הופ ומוזיקה לטינית. לא נראה לי שיש עדיין מישהו שמופתע מהמוזיקה המגוונת של מי שהנחיל לעולם את Loser. סינגלו הקודם, Gamma Ray, הגיע אצלנו למקום ה-6 במצעד 2008.

(32:19) 11. Vampire Weekend – M79

Vampire Weekend
Vampire Weekend

למרות שזה נשמע כמו פתיח לתוכנית בטלוויזיה החינוכית, מדובר בסינגל הרביעי מתוך אלבום הבכורה של הלהקה שנטחן אצלנו מאז הצטרפו לפלייליסט בשנה שעברה.

Vampire Weekend, ארבעה חברים מניו-יורק שהקימו להקה ב-2006, כבשו אצלנו במצעד השנתי של 2008 את המקומות ה-22, השישי והשני, בעיקר בזכות העובדה שדי אובר-התלהבתי מהשילוב של מוזיקה קלאסית מערבית עם מוזיקה אפריקאית מודרנית, במה שהם מגדירים "סוואטו מה-Upper West Side".

אם רציתם סימן שהלהקה הגיעה ללב המיינסטרים, לכו לראות את הסרט "המתאבק" בכיכובו של מיקי רורק וחכו לסצנת המאבק בין האב לבת, אז תוכלו לראות בבירור את הפוסטר של עטיפת האלבום מרוח על הקיר בסלון של הבת המגניבה. אגב, אם שאלתם את עצמכם, השם המוזר של הלהקה הגיע משמו של סרט סטונדטים שהכין עזרא קואניג, הסולן, שיש לו שם מוזר לא פחות.

(39:32) 12. Metric – Help I'm Alive

הסינגל הראשון של להקת Metric הקנדית בהנהגתה של הסולנית אמילי היינס, בלונדינית בת 35 שעלתה בגיל צעיר מהודו. השיר נכתב בבואנוס איירס, היכן שמסתבר שהיא נוהגת לברוח מדי פעם כדי לקבל השראה. יכול להיות שהיא יודעת מה היא עושה – זהו כבר הסינגל השלישי שלה שנכנס לעשרים הגדולים בקנדה. השיר עצמו זכה לביקורת נלהבות מהתקשורת הקנדית, מה שהזניק אותו למקום הראשון במצעד האינדי של רדיו CBC3, תחנת רדיו המוקדשת למוזיקה קנדית בלבד, אבל זה גם שווה משהו.

(40:05) 13. The Airborne Toxic Event – Sometime Around Midnight

עוד להקה שתפסה גל שפרץ בענק עם Arcade Fire, Editors וכל שאר החברים עם הכינורות הדרמטיים והתוכחה הווקאלית. האמת שיש קצת בעיותיות עם השיר הזה. קודם כל, מדובר בשיר יחסית ישן, שכבר נבחר לשיר האלטרנטיבי של 2008 של iTunes ועשה סיבוב אצל כל הג'יי לנואים למיניהם. עניין נוסף הוא העובדה שאין ספק שיש פה אלמנטים על גבול הגניבה מ-Arcade Fire, בעיקר למה שנוגע לתופים.

הראשון ששם לב לעניין הזה היה איאן כהן, מבקר המוזיקה הנחשב של פיצ'פורק, שהעניק לאלבום ציון של 1.6 (מתוך 10) כשהוא קובע שהלהקה הצליחה לסנתז את כל האלמנטים הרעים בשירים של Arcade Fire, Interpol ו-The Strokes ועשתה ממנו מיש-מאש שעובד יפה על האמריקאים אבל לא על שאר העולם.

האמת שאני די מסכים איתו, אבל לא יכולנו להתעלם יותר מהדרישה לשיר הזה. מקסימום נעיף אותו מחר.

(45:00) 14. The Ting Tings – Keep Your Head

הסינגל השביעי (!) של הצמד המנצ'סטרי שחרך את 2008 עם מוזיקת "אינדי-פופ" או "דאנס פאנקיסטי", תלוי מאיזה כיוון מקשיבים, אותו צמד שהביא לנו את That's Not My Name, אותו להיט מעצבן שאיכשהו הצליח להגיע למקום ה-41 במצעד השנתי שלנו (סתם, אנחנו יודעים למה). גם הפעם, הסגנון אותו סגנון והרעיון אותו רעיון. יש כאלה ששונאים את זה ויש כאלה שיכולים להתחבר. תשפטו בעצמכם.

(48:14) 15. Royksopp – Happy Up Here

Royksopp
Royksopp

זוכרים את רויקסופ? הצמד הנורווגי? זה שהוציא ב-2001 אלבום מעולה בשם Melody A.M, שכמעט כל רצועה ממנו נמכרה לפרסומות ואפילו אפל רכשה את אחד השירים, שנוגן בזמן ההתקנה של מערכת ההפעלה שלהם.

לכבוד חגיגות 10 שנים לפעילותם המשותפת, חוזר הצמד עם אלבום חדש בשם Junior כשזה הסינגל הראשון והשמח מתוכו. בעתיד אמור לצאת החלק השני של האלבום, שייקרא Senior ויכיל רמיקסים, קליפים וכל טוב.

(50:52) 16. The Wombats – My Circuitboard City

האמת שאני מאוד מחבב את הוומבאטס – שלושה חברים הכוללים שני ליברפולים בני 24 ועוד נורווגי בן 26 שקפץ לביקור והחליט להשאר. זהו כבר הסינגל החמישי שלהם ברדיו שלנו, כשאת "Kill The Director" ו-"Let's Dance to Joy Division" השמענו לא מעט בחצי שנה האחרונה. בגדול, הלהקה די הצליחה במצעדים הבריטים, כשכל הסינגלים שלהם סובבים את ה-Top20.

בשבוע האחרון התחילה להסתובב שמועה על כך שפול מק'רטני עומד לקחת את הנערים תחת חסותו ולהפיק להם את האלבום הבא. כנראה שיש לזה ביסוס מסויים: אחד מחברי הלהקה השתתף באופן קבוע בשיעורים שהעביר פול באוניברסיטה. ככה זה שכשאתם מאותה שכונה.

(53:33) 17. Army Navy – My Thin Sides

Army Navy
Army Navy

לפחות על פי מה שנכתב עליהם בבלוגים, חברי להקת Army Navy כבר די מוכרים, לפחות למי שייך לסצינת האינדי בלוס אנג'לס, שזה לא יותר מדי אנשים.

ארבעת החברים הספיקו כבר לעבוד עם אלביס קוסטלו ועם בן גליבארד, לפני שנהפך לסולנה המוערך של Death Cab for Cutie. עם הזמן והניסיון, התהדק גם הסאונד שלהם לסינגל ראשון שנשמע בריטי מאמצע הניינטיז, בתוספת המלודיה המשמחת והריפים המתבקשים.

(57:22) 18. The Crookes – Backstreet Lovers

The Crookes
The Crookes

את הסיבוב החודשי שלנו נסיים בפאבים של שפילד. ארבעת חברי להקת הקרוקס נפגשו, כמו רוב החברויות הטובות, במהלך ערב שתיית אלכוהול. ההאנג-אובר התפתח לשילוב של פולק מהסיקסטיז עם קצת אינדי נוכחי.

האמת ש-Belle and Sebastian היו שם קודם, אבל זה לא באמת אומר כלום. הסינגל הראשון שלהם, Backstreet Lovers, מבוסס על סיפור מתוך רומן בשם Sons and Lovers שנחשב מאחד מהספרים החשובים במאה ה-20. לכן, ברשותכם, לכבוד סגירת הקטע האמנותי, נסיים בציטוט מפיו של הסופר: "זכור: גם אם אינך מאמין למספר, לפחות תאמין לסיפור".

הקהל מתבקש לשבת. אם אהבתם, תרגישו חופשי להצטרף לרשימת הדיוור שלנו, להקשיב לשידור החי או סתם להשאיר תגובה.

סמבוסק בטבור

אחרי שלוש שנות מחקר, הצליח ג’ורג’ שטיינהאוזר, כימאי במקצועו, לגלות את מאפייניו ויכולותיו המאלפות של השיער המקיף את איזור הטבור שלנו. ע”פ שטיינהאוזר, חלק זה של השיער הוא שאחראי ללכידתם של מאות סיבי בד קטנטנים במשך היום והוא גם זה שבסופו של דבר יוצר את השאריות המגעילות שנשארות לנו בתוך הפופיק.

מוך טבורי בפעולה
מוך טבורי בפעולה

מסתבר שהסיבות להיווצרות אותם גושי שיער בתוך הפופיק הטרידו במשך תקופה ארוכה את ד”ר שטיינהאוזר, שחקר לא פחות מ-503 פלומות שיער מתוך פופיקו שלו.

בדיקות מעבדה גילו כי אותם כדורי שיער זעירים מכילים כמות מפוארת של סיבי בד, עור מת, שומן, זיעה ואבק. במאמר שמתפרסם השבוע בירחון הרפואי “היפוטזיס”, מצא הדוקטור כי הזמן הממוצע שלוקח לגוש שיער להווצר בתוך הפופיק אורך 24 שעות בלבד.

“התהליך מתחיל ברגע שאנחנו לובשים חולצה”, נכתב במחקר, “מבנה השיער שלנו, שפזור בצורה מעגלית על כל הגוף, עוזר לחלקיקים הקטנים של הבד לנווט את עצמם לתוך מרכז הטבור שלנו. השערות משמשות כמעין חכות שלוכדות את חלקיקי הבד. סביב איזור הפופיק שלנו קיים מבנה מעגלי של שערות, שיוצר סוג של מערבולת שמטביעה את הבד פנימה”.

החוקר המוצלח, שמועסק כדוקטור מן המניין באוניברסיטת וינה, הצליח לגייס גם את חבריו, משפחתו ועמיתיו לטובת המחקר המדעי. אחד מחבריו אף הסכים לגלח את האיזור סביב הפופיק כדי לראות אם הבד עדיין ימצא את הדרך לתוכו. במשך מספר ימים עקב הצוות אחר מרכז בטנו של הנבדק, שאכן הצליח להמנע מכדורי הבד המציקים, עד אשר גדל השיער מחדש והעולם חזר לסורו.

המחקר גם גילה שלבישת בגדים ישנים מפחיתה במידה ניכרת את הסיכון לפופיק מג’וייף בשל העובדה שבגדים ישנים משילים מעצמם פחות בד מבגדים חדשים. אגב, אם כבר שאלתם, בגד ממוצע מאבד כ-1% ממשקלו במשך שנה, כתוצאה מנשירת הבד. גם פירסינג בחלקי הגוף מקטין את הסיכון – הנבדקים במחקר שמתהדרים בטבעת בפופיק זכו לפחות בד טבורי משאר הנבדקים, בזכות העובדה שהבד נתפס על הטבעת עצמה.

“השאלה לגבי היווצרותם של כדורי הבד בתוך הפופיק מעסיקה הרבה יותר אנשים ממה שחשבנו בתחילה”, סיפר ד”ר שטיינהאור בראיון לכתב אוממו, “אנו מקווים שהממצאים יספקו תשובות לגבי יכולתו המסתורית של אותו נקב חשוב בגופנו”.

מחקר שנערך בשנת 2001 באוסטרליה בקרב 5,000 נבדקים, ועסק באותו נושא, הגיע למסקנה כי הנשא הטבעי ביותר עבור מוך הטבור הוא “גבר בגיל העמידה, הסובל מעט ממשקל יתר ובעל בטן שעירה”. יוזם המחקר, קארל קרוסזלניקי, גילה כי הסיבה לצבעו הכחול של המוך היא העובדה שרוב הבד שמגיע לפופיק, מקורו בג’ינס ובבגדים הכהים שאנחנו מחככים בגופנו במהלך כל שעות היום.

אחד המקרים המרתקים בתחום שייך לגרהאם בייקר, אח בבית חולים אוסטרלי, שמייצר מדי יום מוך טבורי בצבע אדום, למרות שרוב היום הוא עוטה על עצמו את המדים הכחולים של בית החולים. מר בייקר אוסף את שערות הבד שהצטברו בטבורו מאז שנת 1984, מה שהעניק לו את שיא גינס על “אוסף המוך הטבורי הגדול בעולם”.